דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
12 בדצמבר2016

שביתה, חצי שביתה

העצירים המנהליים אנס שדיד ואחמד אבו פארה מסיימים את היום ה-79 לשביתת הרעב שלהם, אך סגן מנהל בית החולים אסף הרופא רומז שהם לא באמת שובתים רעב, ומסרב לטפל בהם. בית הדין הגבוה לצדק החליט להשאיר אותם במצב של לימבו

היום הוא היום ה-79 לשביתת הרעב של העצירים המנהליים אחמד אבו פארה ואנס שדיד. הם מוחזקים בסטטוס לא ברור בבית החולים “אסף הרופא”, ומצבם הבריאותי, כפי שאסביר בהמשך, גם הוא לא ברור לחלוטין.

לפני כשלושה שבועות התלה בית הדין הגבוה לצדק את צווי המעצר שהוצאו נגד השניים, אך אסר עליהם לצאת מבית החולים אסף הרופא הסמוך לצריפין. הם לא במעצר, אך גם לא אנשים חופשיים. זה לימבו משפטי שהבסיס החוקי שלו לא ברור עד הסוף לאף אחד, האומר שכל עוד הם נוטים למות, הם לא במעצר, אך אם יתחזקו - הצו המנהלי להחזקתם בכלא ישוב ויכנס לתוקף.

אנס שדיד ואחמד אבו פארה

שדיד ואבו פארה

אנס שדיד, תושב דורא בן 19, בוגר תיכון טרי, נעצר בתחילת חודש אוגוסט והושם במעצר מנהלי לכליאה ללא משפט. השופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קיבל מאנשי השב”כ הישראלי חומרים סודיים ששיכנעו אותו שישנם “חשדות” למעורבות של שדיד בפעילות טרור. כך במקור, אגב: “חשדות”. ב-25 לספטמבר, קצת אחרי סיום שביתת הרעב של העציר המנהלי בלאל כאיד, פתח גם הוא בשביתת רעב במחאה על מעצרו המנהלי. בלאל כאיד, אגב, שוחרר היום ממעצרו ללא משפט בהתאם לסיכום עם שירות הבטחון הכללי, והוא כבר לא מסוכן.

אחמד אבו פארה, תושב צוריף בן 29, נשוי, נעצר גם הוא בתחילת חודש אוגוסט והושם במעצר מנהלי לכליאה ללא משפט. במקרה שלו החליט השופט פוגלמן אחרי שדיבר עם אנשי השב”כ כי הוא חשוד בפעילות בארגון הג’יהאד האיסלמי וחשוד כי תכנן לבצע פיגוע. ראיות, אפעס, אין, אבל זה לא הפריע לשופט להחליט כי יש להחזיקו בכלא ללא משפט. גם אבו פארה פתח בשביתת רעב לאחר סיום שביתתו של כאיד.

העתירה

שדיד ואבו פארה, באמצעות עורכת הדין אחלאם חדאד, הגישו עתירה לבג”צ לאפשר להם לעבור לבית חולים ברמאללה על מנת לסיים את שביתת הרעב שלהם. בית המשפט ביקש חוות דעת רפואית, אך כזו לא באמת התקבלה. מה שכן הגיע זה מכתב מסגן מנהל בית החולים אסף הרופא, ד”ר יצחק שרף, האומר כי הוא לא בדק אותם. עם זאת, ציין ד”ר שרף, הוא חושד ששני העצירים המנהליים לא באמת שובתים רעב.

וכך כתב סגן מנהל בית החולים:

“ביום שישי האחרון עלה הרושם כי אנו נתונים למניפולציה מצד שובתי הרעב ולא ברור לחלוטין האם ובאיזה אופן שביתת הרעב מקוימת. רושם זה עלה לאחר שאחד השובתים נטע בנו רושם מסוים לגבי מצבו הקוגניטיבי שהשתנה מקצה לקצה מיד כשרצינו להתחיל אצלו טיפול. בנוסף נמצאו בסמוך למיטתו מצרכי מזון ושתיה שמחזקים הרגשה זאת. קיימת בנוסף התלבטות לגבי כמות השתן האמיתית שנתנו. גם שובת הרעב השני התנהג בצורה מסוימת ושינה את התנהגותו. בהיותנו מוסד רפואי ולא גוף אחר, ושובתי הרעב בהגדרתם כרגע הם ככל מאושפז אחר, בחלק גדול מן הזמן כולל ביקורי קרובים וכד… אין לנו פיקוח על מה שקורה שם.

כתוצאה ממה שמתואר למעלה נסדק האמון השורר בין רופא למטופל כאשר המטופל מנסה להוליך שולל את מטפלו. היות שאינני שוטר ואין זה מתפקידי לעקוב או לחקור מטופלים, ע”מ שאף אחד לא יפגע ושחוות הדעת תשארנה אובייקטיביות ביקשתי כבר ביום שבת לשחרר אותנו מהטיפול בהם.

לגופו של עניין, אחמד להערכתי בהכרה מלאה מבין את הנאמר עונה לעניין חיוני אך עם כל ההשגות שכבר ציינתי. אנס שדיד להערכתי מבין, מגיב באופן חלקי, חלש מאוד נראה פחות טוב. כל מה שנאמר כאן בצמוד לאורך שביתת הרעב וללא יכול התרשמות אחרת”.

תוספת סוכר

מה שאומר הד”ר, בעצם, זה שהוא לא רוצה לטפל בהם. בסוף השבוע הוא ביקש לשחרר את בית החולים מנוכחותם של השניים מכיוון שאין ביכולתו לטפל בהם, ועכשיו הוא טוען שהם בעצם לא באמת שובתים רעב.

לדברי מספר מקורות, לאורך כמעט כל תקופת שביתת הרעב שלהם הוסיפו שדיד ואבו פארה סוכר למים אותם שתו. הטענה הזו עשויה להסביר את העובדה שהשניים עדיין חיים ומתקשרים עם סביבתם, דבר שנחשב לכמעט בלתי אפשרי לו היו צורכים מים בלבד ללא תוספים.

צו המעצר המנהלי של שרדינגר

המצב בו נמצאים שדיד ואבו פארה הוא מצב בלתי אפשרי שנרקח בקלחת בירוקרטית אטומה. מצד אחד הם לא עצורים, ומצד שני הם לא חופשיים. אם יפסיקו את שביתת הרעב שלהם, הם יחזרו לכלא. אם ימשיכו, הם מסתכנים במוות. הצו המנהלי לכליאתם ללא משפט, למרות שהותלה, פג בחודש ינואר, ועד אז הם נתונים לחסדי הבירוקרטיה הביטחונית הישראלית, שהכריזה עליהם כמסוכנים עד שיש לכלוא אותם ללא משפט, וכלא מסוכנים כלל עד שהם “שוחררו” מחזקת שירות בתי הסוהר וניתן לבקר אותם באופן חופשי. זוהי פארסה שראוי כי תסתיים.

מדינת ישראל הכריזה שאין קשר בין שביתת רעב למעצר מנהלי, וכי אי אפשר לשחרר אדם ממעצר מנהלי רק בגלל שהפסיק לאכול. עם זאת, בכל המקרים האחרונים המדינה “התלתה” את הצו. לא ביטלה, אלא רק “הקפיאה” אותו. זה צו המעצר המנהלי של שרדינגר. הוא קיים ולא קיים באותה העת.

אמש התבטא יו”ר מועדון האסיר, פארס קדורה, כי הוא מאמין שבית המשפט יאפשר לשובתים לעבור לבית חולים פלסטיני. מכתבו של סגן מנהל ביה”ח אסף הרופא הכריע את הכף, ובג”צ החליט להמשיך ולהחזיק את הלא-עצירים-מנהליים בלא-מעצר-מנהלי, כזה שלא מאפשר להם לחזור הביתה, אך שמאפשר למדינה להתנער מאחריותה למצבם. בית משפט אמיץ יותר היה קם ומתנגד לפרקטיקה הזו, אבל כמו שראינו גם בהצדקת העינויים על ידי אנשי השב”כ הישראלי, בג”צ הוא חלק בלתי נפרד ממנגנון הכיבוש, רק באמצעים אחרים.