דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
22 בדצמבר2016

חבר הכנסת והקפטן

זה סיפור דמיוני על חבר כנסת, איש משופם, קפטן, ותכנית שנועדה להפיל נבחר ציבור, ולסמן לכל חברי הכנסת שיש להתרחק מאסירים פלסטינים פן יסבלו מגורל דומה.

יש מצב לעסקה, אמר האיש המשופם לחבר הכנסת. אבל חייבים לעשות את זה בשקט, אחרת השב”כ יסכל את זה. הם מסכימים לשים את האיש שלך בראש הרשימה של האסירים המיועדים לשחרור תמורת הישראלים המוחזקים בעזה, אבל אתה תצטרך לעזור. איך לעזור? שאל חבר הכנסת. אסור לי להיות מעורב בזה. - שירות בתי הסוהר לא מחפש על חברי כנסת, ענה המשופם. אתה תעביר להנהגה שם איזה מכתב, והם יכינו רשימה. זה חייב להיות מכתב, זו הדרך היחידה שהם יאמינו. אמרתי לך, אם תעשה את זה, הבחור שלך יהיה בראש הרשימה. וזה רק מכתב מוצפן, תוכל להגיד שאלה חומרי קריאה של המפלגה שלך או משהו כזה. זה בעייתי, אבל לא בלתי חוקי. ואז יש עסקה והאנשים שלנו יצאו מהכלא. בשביל זה אתה חבר כנסת, לא?

חבר הכנסת הרהר לרגע ואמר: אבל זה רק מכתב, נכון? אין שום חומרי נפץ או משהו. רק מכתב, ענה המשופם. תזמין פגישה עם הבחור שלך ועם עוד אסיר, שלא יהיה חשוד. יודע מה? שיהיה האסיר הרזה, זה שאסור לו לדבר עם המשפחה שלו. תמסור לו דרישת שלום מאמא שלו, תפטפטו כמה דקות, ותצא הביתה. הולך? חבר הכנסת היסס, ולבסוף השיב: בסדר. אעשה את זה.

בבוקר הפגישה נכנס המשופם לרכב השרד של חבר הכנסת, והעביר לו חמש מעטפות. אחת דקה, ובה מה שהרגיש כמו מסמכים, וארבע תפוחות יותר. חבר הכנסת מישש את המעטפות והביט במשופם בתמיהה. מה זה? דיברנו על מכתב, מה אתה מביא לי את זה עכשיו? שאל בתמיהה. שינוי בתכניות, ענה המשופם. המכתב לא יספיק. הם צריכים לשמוע את הקול של המפקדים. בלי זה לא תהיה עסקה והבחור שלך ישאר בכלא.

זה לא מה שסיכמנו, רעד קולו של חבר הכנסת. אני לא מוכן לעשות את זה. אתה יודע מה יעשו לי אם יתפסו אותי מבריח טלפונים לאסירים? - קודם כל, הרים המשופם את קולו, אתה תעשה את זה כי התחייבת לי ואני התחייבתי להם, ואתה יודע שאלה לא אנשים שמקבלים הפרת התחייבויות בשלווה. שנית, מי יתפוס אותך? אתה חבר כנסת, לא בודקים אותך, אתה יכול להעביר שם תת מקלע ואף אחד לא ידע.

המשופם יצא מהרכב, משאיר את חבר הכנסת עם המעטפות. הוא התכופף, נקש על החלון, ואמר: זכור, אתה עושה את זה ויוצא גיבור. עשרות אסירים, אולי יותר, יצאו לחופשי בזכותך. זה חמש דקות של עבודה ואתה קונה את המקום שלך בהיכל התהילה של המאבק. כל העם הפלסטיני עומד מאחוריך. הוא הזדקף, והחל להתרחק מהרכב שעדיין עמד שם. כשעבר את הפינה, שלף את הטלפון הנייד שלו, לחץ על שמו של אחד מאנשי הקשר, ואמר בקול בטוח לפומית המכשיר: הוא בפנים, עכשיו זה בידיים שלכם.

הקפטן ישב בחדר הבקרה של הכלא הדרומי. חודשים של תכנון הובילו לרגע הזה, והוא התרגש, למרות שלא הראה את זה. לא בכל יום מצליח קפטן להפיל חבר כנסת, חשב לעצמו. הוא בשער, אמר לו מפקד הכלא. שיכנס, ענה לו. בדקתם את המצלמות בחדר הביקורים? הכל עובד? שלא יהיו פאדיחות. הוא יצא מהחדר, ונכנס לחדר אחר בו ישב, באזיקים, האסיר הרזה. זוכר את העיסקה שלנו? שאל הקפטן. זוכר, זוכר, ענה לו האסיר הרזה. אני עוזר לך עם חבר הכנסת, אתה עוזר לי כשאצא מפה.

כשעבר את חדר הבידוק הרגיש חבר הכנסת איך הסוהר שהוביל אותו מביט בו בעצבנות. זה רק בדמיון, חשב. הוא הוכנס לחדר הביקורים, ושם כבר חיכה לו האיש שלו. הם התחבקו והחליפו מילות נימוסים. הבאתי לך את המכתב, אמר חבר הכנסת ושלף את המעטפה הראשונה מכיס הז’קט שלו. תעביר את זה למי שצריך, ואינשאללה זה יצליח להוציא אותך מפה. בפעם שעברה היית ברשימה האחרונה, הפעם אתה תהיה במקום הראשון. משם כבר לא יזיזו אותך. אינשאללה, אמר האיש שלו, ותחב את המעטפה הדקה למכנסיו. רואים משהו? שאל. לא, ענה חבר הכנסת. הכל טוב.

כשיצא האיש שלו מהחדר, ראה את האסיר הרזה נכנס. הוא אף פעם לא אהב אותו. כשנכנס לכלא לפני 13 שנים, הוא היה אף אחד, והיום הוא נציג אסירי הארגון שלו. “בכיר”. פוליטיקאי קטן, הוא חשב לעצמו. תמיד יודע לדאוג לעצמו. לפתע עלתה בראשו המחשבה של למה דווקא האסיר הרזה הוכנס לפגוש את חבר הכנסת, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. הוא הוכנס לחדר קטן, הופשט, והמכתב נשלף ממכנסיו. הסוהר ששלף אותו העביר אותו לקפטן, שחייך חיוך קטן. המשחק נגמר, הבין. לא תהיה שום עסקה.

בינתיים, בחדר, העביר חבר הכנסת את ארבע המעטפות לאסיר הרזה. שלא יתפסו אותך עם זה, אמר לו. אל תדאג, אמר האסיר הרזה, אכניס אותן עמוק. שניהם חייכו חיוך עצבני. האסיר הרזה יצא מהחדר, וחבר הכנסת מיהר לצאת גם הוא. הקפטן לקח את המעטפות מהאסיר והחל לרוץ לעבר היציאה. תפסו אותו! קרא. הסוהרים ושני השוטרים שחיכו במגרש החניה עיכבו את חבר הכנסת עד שהגיע הקפטן, קצר נשימה. הוא הניד בראשו לעבר השוטר המבוגר יותר, וזה כחכח בגרונו ואמר: בוא, אנחנו יודעים מה עשית, נמשיך את השיחה בתחנה. חבר הכנסת מלמל משהו על חסינות, ושאסור להם לעצור אותו. השוטרים הביטו בקפטן, ששוב הניד בראשו. אז תבוא אחר כך, אמר השוטר המבוגר. צילמנו הכל. חבר הכנסת נסע משם, משאיר את השוטרים והקפטן במגרש החניה. הם היו מרוצים.

אחרי הצהריים הגיע הקפטן לרמת אביב. הוא התקבל בחיוכים, והמנהל שלו הוביל אותו למשרד של ראש השירות. אנחנו מעריכים את מה שעשית היום, אמר הראש. אני יודע שזה יכול להראות בעייתי שהשירות החשאי טומן פח לחבר כנסת נבחר, אבל המפלגה שלו עושה לנו יותר מדי צרות. וחוץ מזה, זו היתה הבחירה שלו לעבור על החוק. זה לא בשליטתנו. אנחנו רק הנחנו את האקדח בידיים שלו. עכשיו לך, תגיד למשופם שלך שהוא עשה עבודה טובה, אולי תיקח אותו לסיבוב בדרום העיר, תסדר לו מה שהוא אוהב. אנחנו ניקח את זה מכאן.

כשיצא הקפטן מהחדר, אמר הראש למנהל: עבודה יפה, גם הפלנו את חבר הכנסת שסרב לשתף פעולה, וגם העברנו מסר לחברים שלו שמי שיתקרב לאסירים, אנחנו נוריד אותו. אני רוצה לראות עוד חבר כנסת שילך עכשיו לעזור לאסירים פלסטינים. אגב, מה עם שני חברי הכנסת האחרים שדיברנו עליהם? התקפלו או שצריך לעבור לשלב ב’?