לסבתא שלי היה מספר על היד. אני זוכר שכילד הבטתי בו ולא הבנתי למה היא לא מוחקת אותו. לפעמים, כשישנתי אצלה, הייתי מתעורר מהצרחות שלה. בכל לילה היתה חולמת על המקום ההוא, ובכל לילה היתה מתעוררת בצעקות. לאושוויץ נכנסה כנערה ויצאה כקליפת אדם. היא נותרה כזו עד שנפטרה בייסורים כארבעים ומשהו שנה מאוחר יותר, ובמשך כל חייה נותר המספר צרוב בבשרה.

לא הייתי מבוגר מספיק כדי לשאול אותה על הגיהנום הזה כשעוד היתה בחיים, וספק אם היתה מספרת. מאוחר יותר, מאוחר מדי, התחלתי ללמוד ולשאול ולדעת קצת יותר על מה שקרה שם. אבל על המספר לא חשבתי. עד היום. מהו המספר הזה שקועקע לה על היד? מה עשו איתו? איפה הוא נוהל? מה משמעותו? למרות שנים של לימוד על מכונת המלחמה וההשמדה הגרמנית, התשובה הצליחה להפתיע אותי.

מוניטין

אבל לפני שנחזור אחורה בזמן, נעשה עצירה קטנה בארה”ב, שם מדברים כיום על הקמת מאגר מידע שינטר את האוכלוסיה המוסלמית. דובר של חברת IBM מיהר להודיע שהחברה שלו לא תיקח חלק בפרויקט מסוג זה: “לחברה שלנו יש ערכים ששורשיהם נטועים עמוק ומוניטין ארוך של התנגדות לאפליה נגד כל אדם על בסיס גזע, מגדר, נטייה מינית או דת. ההשקפה הזו לא השתנתה, ולעולם לא תשתנה”.

מוניטין ארוך, הוא אומר, והמספר על זרועה של סבתי, עליה השלום, בוער מהשקר הזה.

מרכז המידע באושוויץ

מתברר שבאושוויץ פעל מרכז נתונים של חברת IBM שניהל את המספרים האלה. המחשב היה פולט מספר לכל אסיר עבודה, שהרי אנשים מתים לא צריכים מספרים, מספר שהיה מקועקע מאוחר יותר על זרועם של פועלי הכפייה. לא מדובר היה רק בציוד של חברת IBM, אלא במערכת שהותאמה והוטמעה על ידי עובדי החברה. מנכ”ל IBM דאז, תומס ווטסון, נפגש עם היטלר כמה פעמים כדי לקדם את הפרויקט הזה ופרויקטים אחרים, כגון ניהול מערך הרכבות האדיר של האימפריה הנאצית. ווטסון ידע על הזוועות והתעלם מהן לטובת שורת הרווח.

שיתוף הפעולה של החברה האמריקאית עם מכונת ההשמדה הנאצית נמשך לאורך כל שנות השלושים - בניהול מפקד האוכלוסין הגרמני, שנועד בין השאר לזהות ולתייג את היהודים - והמשיך בעת המלחמה, ולתוך מחנות הכפייה וההשמדה. היעילות הגרמנית המפורסמת הונעה, בין השאר, בעזרת המכונות שסיפקה להם החברה האמריקאית. כרטיסיות הניקוב והמעקב הושמו לשימוש בצרפת הכבושה, באוסטריה, בהולנד, בצ’כיה ובפולין. בנוסף לציוד ולעבודות ההתאמה וההטמעה, הפעילה IBM גם מרכז הדרכה להכשרה של מפעילי מכונות כאלה. שיתוף הפעולה היה מלא ומושלם.

אסור להשוות

מדינת ישראל אוהבת לראות את עצמה כמעצמת היי-טק, והטכנולוגיה המפותחת בארץ מיוצאת למדינות רבות בעולם. בחלק מהמדינות הרוכשות את הטכנולוגיה שולטים משטרים המפרים בשיטתיות זכויות אדם בסיסיות, ומשתמשות בטכנולוגיה כדי לסמן ולנטר מתנגדי משטר - דבר המוביל לכליאתם, לעינוים, ובמקרים רבים גם להוצאתם להורג.

אלפי מתכנתים ישראלים יושבים מול אלפי מחשבים ומתקתקים מיליוני שורות קוד שימצאו את דרכן למוצרים האלה. עובדים בחברות ורינט ונייס כותבים קוד שמטרתו לסמן מתנגדי משטר ברוסיה, באוזבקיסטן, בקזחסטן, באזרבייג’ן ובניגריה. ישראלים הכותבים קוד עבור חברת סימנס, לדוגמה, ימצאו את הקוד שלהם באיראן ובערב הסעודית, גם הוא נועד לזיהוי אקטיביסטים וקבוצות שהמשטרים מבקשים לדכא. קוד שכתבו עובדי ורינט נמצא בשימושו של המשטר הרצחני בדרום סודן, ועוד. רבות מחברות ה”סייבר” הרבות שפורחות בישראל, עוסקות בניטור שנועד בדיוק לצרכים האלה.

מוצרים רבים נבחנים קודם על האוכלוסיה האזרחית בגדה המערבית ובעזה, ובחלק מהמקרים גם על האוכלוסיה הפלסטינית בישראל. “זיהוי הסתה”, קוראים לזה, כדי להצדיק ניטור פוליטי של אזרחים ושל תושבים.

מעגלים של אחריות

מעגלי האחריות לרצח ולדיכוי המתבצעים בעולם הם רחבים ומטושטשים בקצוות. האשמה מוטלת לא רק על בעל האצבע הלוחצת על ההדק, אלא גם על מי ששלחו אותו לשם, ועל מי שסיפקו לו את המודיעין, ומגיעה גם אל מי שפיתחו את המערכת המופעלת על ידי המשטר המבקש להרוג את מתנגדיו.

המהנדס שישב בניו יורק ופיתח את מערכת כרטיסי הניקוב של IBM לא חש אשמה על כך שנמכרה לממשלה הנאצית. סביר שגם לא המהנדס שנשלח לגרמניה להטמיע אותה ולהתאימה לצרכי זיהוי יהודים. בשלהי שנות השלושים כבר לא היה ספק שהמערכת - שנועדה, בין השאר, לסמן את האוכלוסיה שהמשטר הגרמני רודף - לא נועדה לצרכי שלום. המהנדסים האמריקאים המשיכו בעבודתם למרות זאת. המספר שנצרב על זרועה של סבתי הוא תוצאה ישירה של עבודתם.

הגנת תום הלב לא עומדת יותר למהנדסים הישראלים. הכל ידוע וברור. הם יודעים שמערכות הניטור שהם מפתחים נמצאות בשימוש כדי ללכוד אנשים שלא עשו דבר מלבד להביע את דעתם. הם יודעים שלכידה כזו משמעה, פעמים רבות, מוות, או לכל הפחות פגיעה גופנית חמורה. הם יודעים, וממשיכים בעבודתם.

שותפים לדבר עבירה

לסבתא שלי היה מספר על היד, והמנגנון שאיפשר אותו עדיין קיים. אנחנו מוקפים בשותפים לפשע שנותנים יד לרדיפת קורבנות כמו סבתי ומשפחתה, שנמחקה כמעט כולה באותו מחנה ארור על אדמת פולין. התואר “מעצמת סייבר” נקנה בדם. מדינת ישראל מובילה כיום בפיתוח וביצוא של מערכות ניטור למשטרים אפלים בעולם, ואלפי העובדים הישראלים המועסקים בתחום הם שותפים מודעים לדבר עבירה תמורת בצע כסף.

אם נוסיף לאלה את חברות הנשק הרבות הפועלות בישראל ומייצאות את תוצרתן לשלל מדינות עולם שלישי, יוצא שחלק נכבד ממעצמת הטכנולוגיה הישראלית ניזון מדם של קבוצות מדוכאות בעולם. יריקה בפרצופם של מיליוני הקורבנות של אותה שואה שבעקבותיה הוקמה המדינה שלנו.