דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
1 בינואר2017

הקסם של הימין

מה גורם לאנשים רבים כל כך ללכת שבי אחרי האידיאולוגיה הימנית-לאומנית? מה סוד הקסם שמאפשר למליוני אנשים להצדיק ביזה, שוד, ולעיתים אף רצח, במסווה של צדקת הדרך? כמה מחשבות על האסתטיקה של הימין

לימין יש קסם. אני אומר ימין, אבל זה נכון כמעט לכל תנועה לאומית-לאומנית הקוראת לביסוס זכויות יתר לבני הקבוצה שלה על פני בני קבוצות אחרות. הקסם הזה הוא לא רק מטאפורי, הוא פיזי ככל שקסם יכול להיות כזה: בעצם האמונה בו הוא הופך את המאמין לאדם טוב יותר מאחרים. הוא אומר לו שהוא נעלה מהם רוחנית, לפעמים אפילו גנטית. הוא אומר לו שהארץ הובטחה לו וכי היא שייכת לו ולא לאחרים, ושבאופן כללי הוא טוב יותר רק מפני שהוא משתייך לקבוצה הזו.

פריווילגיות

לו הייתי נדרש לתמצת את סוד הקסם הזה למלה אחת בלבד, המלה הזו היתה “פריווילגיות”. מה שהימין מבקש לשמר זה את הפריווילגיות של הקבוצה שלו על פני שאר הקבוצות. השמאל, לעומתו, מבקש לפרק את מבנה הפריווילגיות וליצור שוויון מלא בין חברי הקבוצות השונות.

הפריווילגיות אותן מבקש הימין לשמר הן בראש ובראשונה כלכליות: בעלות על קרקע, בעלות על רכוש, הטייה לטובתו בחלוקת המשאבים, ועוד. כשמפשיטים את כל שכבות ההצדקה, מתגלה האידיאולוגיה האמתית: העברת משאבים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת.

דת, גזע, לאום - כל אלה הם אמצעים. כלים שבאמצעותם מצדיקים את העוול העומד בבסיס התפישה הפריווילגית-ימנית. אין דרך להצדיק רצח או גירוש של אדם מאדמתו בלי תחושת ה”זכאות” (Entitlement) הזו, ואין דרך לבסס אותה בלי התבססות על מיתולוגיה ועל דמיון לצורך שכנוע עצמי מוחלט.

image alt text

עליונות

מה הפלא, אם כן, שהימין מצליח לגייס לשורותיו אנשים רבים כל כך? אמור לאדם שהוא נעלה מאדם אחר, וקנית את נאמנותו. אמור לו שכל מה ששייך לנחותים ממנו צריך להיות שלו, ונתת לו אינטרס. אמור לו שהדבר היחיד העומד בינו לבין העושר המובטח הוא חברי קבוצה אחרת - והצגת בפניו את האויב.

אלבר ממי, אינטלקטואל צרפתי, ניסה להגדיר את הגזענות במשך רוב חייו. ההגדרה האחרונה שהצליח לנסח היא זו: “הגזענות היא יחוס ערך כללי או מסוים להבדלים ממשיים או מדומיינים לטובתו של המפליל ומתוך פגיעה בקורבן, אשר תפקידו נועד להצדיק תוקפנות או זכויות יתרות”. בהשאלה, תפישת העולם של הימין, על אף שאינה חייבת להיות גזענית בהכרח, היא הצדקה של פגיעה בקורבן שמבקשים לשלול את זכויותיו.

אשליה

בתוך תוכם, רוב בני האדם הם אנוכיים. הימין משחק על הרגשות האלה, מצדיק אותם ומעודד אותם כל עוד הם משרתים את מטרתו. “זה בסדר לגזול, לשדוד, לרצוח לפעמים, כי הרכוש הזו הוא שלנו בזכות ועלינו לקחת אותו בכח”.

קונרד היידן, הביוגרף הראשון של היטלר, כתב ב-1944: “האנשים חולמים ומגיד העתידות מספר להם את אשר הם חולמים”. הימין לא מספר לאנשים משהו חדש. הוא מעורר את הרגשות הפרימיטיביים, הקמאיים, של פנטזיית הכח. מספר להם שאם רק ילכו אחריו הם יזכו לעושר ולרכוש. המחיר אינו חשוב, כי “מגיע לכם”.

חנה ארנדט, אינטלקטואלית גרמניה, ניסחה זאת כך: “מחשבה אידיאולוגית נעשית משוחררת מן המציאות שאנו חווים בחמשת חושינו ומתעקשת על מציאות אמתית יותר החבויה מאחורי כל הדברים המוחשיים, שולטת בהם מתוך אותו מקום מחבוא ותובעת חוש שישי שיאפשר לנו להתוודע אליה”. הימין טוען שהוא המתווך בין המציאות לבין האידיאולוגיה.

אלימות

כדי לקחת משהו ממי שלא רוצה לתת אותו, צריך להפעיל כח. מכיוון שחלק גדול באידיאולוגיה הימנית נועד להצדיק שוד וגזל של קבוצות חלשות יותר, אף תנועת ימין שמכבדת את עצמה לא תבחל בשימוש בכח ובאלימות, וגם זה חלק מהקסם. אשליית הביטחון - ההגנה על ידי קבוצה של בריונים חמושים העומדים בין הקבוצה שלך לבין קבוצות אחרות - היא מרגיעה מאוד.

בני אדם יעדיפו ללכת עם הכח החזק יותר כדי להגן על עצמם. בהעדר כח כזה שיסכים לקבל אותם, הם ילכו עם כח דמיוני. הימין, בהתנהלותו הכוחנית, מבטיח לשמור את הכח בצד שלו. השימוש בכח כזה קוסם גם לשלל קבוצות אנטי-סוציאליות, כמו בטלנים, עבריינים, ובריונים, שפתאום מוצאות סדר חדש, מטרה חדשה, והצדקה מוסרית לפעילותן. הימין מוצא את עצמו, אם כן, אחראי על תת-תרבות עבריינית, שעם הזמן נהפכת לחלק בלתי נפרד ממנו, ומחלחלת לכל נדבך באידיאולוגיה ובתרבות שלו.

הפיכה של המציאות לשדה קרב היא צעד נדרש במקרים רבים. אם לא יהיה איום - לא תהיה הצדקה להמשך הגזל. הימלר השווה את הדברים לטבע: “יש קרב בכל מקום. מי שאיבד את הכח להילחם דינו נחרץ. אפילו האדם הפרימיטיבי ביותר יודע כי הסוס – טוב, והפרעוש – רע. החיטה – טוב, והקוץ - רע. גם לפרעושים ולעכברושים יש מטרה בחיים, אך זה לא אומר כי לאדם אין זכות להגן על עצמו מפניהם”.

image alt text

אסתטיקה

האסתטיקה של הימין ברורה מאוד: יש אנחנו, ויש הם. קו ברור מתוח בין הקבוצות. בצדו האחד נמצאים הצודקים, ובצדו האחר נמצאים הטועים. יש מעט מאוד שטח אפור. זו אסתטיקה קוסמת, קלה להסברה. יש טובים ויש רעים. השפה היא פעמים רבות שפה של פחד: בכל דור ודור (הם, האויבים) קמים עלינו לכלותינו.

העבודה של תועמלני הימין מסתכמת בשכנוע שהצטרפות לצד ה”טוב” היא קלה ושיש שכר בצדה. תועמלני השמאל, לעומתם, צריכים להסביר מציאות מורכבת הרבה יותר, בה על חלק מהאנשים לוותר על הפריווילגיות שלהם כדי שכולם יוכלו להתקיים בכבוד.

מה שהימין מציע לאזרח הממוצע הוא עדיפות כלכלית על פני שכנו, בריונים שלא יהססו להשתמש באלימות כדי להגן על האינטרסים שלו, וצידוקים כדי להשקיט את מצפונו בגלל המחיר שבו נקנות זכויות היתר האלה. מה רע?

המחיר

כמו בכל מקום, במקום שבו יש מרוויח, יש גם מפסיד. מיליוני מפסידים. מה שהימין מנסה להצדיק הוא פגיעה בחלק מסוים באוכלוסיה כדי לייצר רווח לחלק אחר בה. לב ההצעה הימנית היא יצירת ושימור חוסר איזון בין בני לאום אחד למשנהו, בין בני מעמד אחד לאחר, ולעיתים גם בין המגדרים והקבוצות הדתיות השונות.

כל האידיאולוגיה הימנית כולה נועדה לשרת את השקטת המצפון האנושי בגין חוסר האיזון הזה. מכירה של שקרים על ישות דמיונית שנתנה הבטחה דמיונית לפני אלפי שנים. מכירה של שקרים על עליונות של בני קבוצה אחת על פני אחרת. מכירה של שקרים על הצורך בשימור הפריווילגיה כדי לשמור על סדר מומצא כזה או אחר.

זו עסקת מכירה של המצפון. שקרים מרגיעים תמורת הצדקה של שוד, רצח, דיכוי והשפלה. זו האידיאולוגיה על רגל אחת.

אין בלעדיות

הדברים האלה קיימים ברוב האידיאולוגיות הימניות, אך לימין אין בלעדיות על שקרים. השמאל הסובייטי והסיני לא טמן ידו בצלחת בכל מה שקשור לדיכוי ולרצח, אך הדברים לא היו בבסיס האידיאולוגיה שלו. התורה הקומוניסטית קוראת לשוויון בין בני האדם, הביטוי שלה היה רצחני ומטורף.

בישראל של היום יש מעט מאוד שמאל שלא דורש פריווילגיות לקבוצה אחת. המפלגות הציוניות המכנות את עצמן שמאל אך מבקשות לשמר את הפריווילגיות של בני הדת היהודית - מסרבות להכיר בקונפליקט המובנה הזה. השמאל המבקש שוויון אמיתי בין כל בני האדם בחיים במרחב נדחק לשוליים. שמאל פרינג’.

האדם הוא חיה רעה

אידיאולוגיה שבסיסה הוא חוסר שוויון מקצינה את העוול כשהיא מתגשמת לכדי פעולה. האידיאולוגיה הימנית קוראת ליישום בפועל של חוסר שוויון, וכשהיא שולטת במדיניות של גוף לאומי-מדיני, היא מיישמת את חוסר השוויון הזה על גבם של מליוני קורבנות.

אפשר להבין את הקסם שמציגה האידיאולוגיה הזו, המבטיחה שגשוג לבני הקבוצה שתקדם אותה על חשבון בני קבוצות אחרות. אפשר להבין, אך יש להילחם בו. “האדם הוא חיה רעה” כתב פרויד ערב מלחמת העולם השנייה, “אבל תפקידה של התרבות הוא להשתלט עליה”. תפקידנו, כבני אדם שוחרי צדק, לשאוף לשוויון, למיגור הפריווילגיות, וליצירת מציאות בה כל אחד ואחת זכאים לאותן הזדמנויות, ללא הבדל דת, גזע ומין.