דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
4 במרץ2017

האנרכיזם, קווים לדמותו

האנרכיזם, השאיפה לחיות בלי שליטים, סובל מתדמית ירודה. ברשימה הזו אנסה לתאר מה זה אנרכיזם, מהן שאיפותיו, ואיך כל אדם השואף לחופש, לשוויון, ולסולידריות, צריך להיות אנרכיסט

תהיתם פעם למה המעמד העליון חי ברווחה בעוד מיליוני בני אדם אחרים נאבקים על קיום יומיומי? חשבתם מדוע יש בינינו כאלה החיים תחת משטר צבאי, בעוד אחרים מקרבנו שולטים עליהם? הירהרתם בסיבות לכך שחלקנו מקבלים פקודות בעוד אחרים נותנים אותן, תוך איום בשלילת החופש או התגמול הכספי?

אנחנו מוקפים בהיררכיות. אחת מעל השנייה, זו עליונה על אחרת. זה הסדר החברתי שלנו, ועל פיו אנחנו חיים את חיינו. אומרים לנו מה לעשות, מי יקבל יותר, מי יקבל פחות, למי יש זכויות כאלה ולמי זכויות אחרות. העשירים מתעשרים על חשבון העניים, והמדינה מחליטה מה מותר לנו ומה אסור. לבסוף גם קוראים לזה חופש ודורשים מאתנו לומר תודה.

מספרים לנו שכולם שווים. אבל האם באמת למתנחל יהודי ולפלסטיני בן גילו שחי בסמוך אליו יש את אותן הזכויות? האם ילדיה של הבנקאית מצפון תל אביב וילדיה של פועלת בדימונה אכן מקבלים את אותן הזדמנויות? האם עובד קבלן מקבל את אותו היחס כמו מנהל חברת הייטק? כמובן שלא. אבל זה לא חייב להיות ככה.

אנרכיה היא סדר

אנרכיזם, בניגוד לתעמולה האגרסיבית המתנהלת נגדו מזה שנים ארוכות, הוא לא כאוס. למעשה, הוא ההפך הגמור מכאוס. אנרכיזם מקדם חופש, סולידריות וסדר חברתי. זה אפילו משתקף בסמל שלו, המבוסס על אמירה שטבע ההוגה הצרפתי פייר ג’וזף פרודון: ה-A היא “אנרכיה” (Anarchy) וה-O הוא “סדר” (Order). אנרכיה היא סדר - Anarchy is Order.

Anarchy is Order

אנרכיזם לא קורא לחברה נטולת סדר, הוא קורא לחברה נטולת מנהיג. כפי שמונרכיה היא “שלטון יחיד” ואוליגרכיה היא “שלטון מעטים”, כך אנרכיה היא “ללא שלטון”. באנרכיזם הממשלה לא מייצגת את האנשים, האנשים מייצגים את עצמם.

אנרכיזם לא מקדש דבר. ברגע שאנחנו, כחברה, מקדשים משהו, אנחנו מכריזים עליו כעל גדול יותר וכעל חשוב יותר מאתנו, הפרטים. אנרכיסטים לא רוצים שיגידו להם מה לעשות. לא רוצים מעמדות, לא רוצים מנהיגים, לא רוצים אלוהימים שונים. לטעמנו, ההיררכיה שלנו מתחילה ומסתיימת בנו. כל סמכות שנבחר לעצמנו היא סמכות מקצועית, ולא טוטאלית.

סמכות

מיכאל באקונין, אנרכיסט רוסי בן המאה ה-19, ניסח את זה יפה: “בנוגע למגפיים, אני פונה לסנדלר; בנוגע לבתים, לתעלות או למסילות ברזל אפנה לעזרתו של הארכיטקט או של המהנדס … אך לא ארשה לסנדלר, לארכיטקט או למלומד להטיל עלי את מרותו”. חשוב להדגיש שאנרכיזם לא פוסל כל סוג של סמכות, אלא רק סמכות רעה. נועם חומסקי, הוגה דעות אמריקאי, נותן דוגמה של הורה המפעיל כח כדי להזיז את ילדו מכביש סואן. הוא אמנם מגביל באותו רגע את החופש של הילד, אך הדבר נועד להציל את חייו.

Anarchism red and black

אנרכיזם קורא לביטול המעמדות ולשוויון מוחלט בזכויות. זה לא אומר שלכולם צריך להיות בדיוק אותו דבר, אלא שלכולם צריך להיות אותו כח בתוך החברה - בניגוד למצב כיום, בו בעל המאה הוא בעל הדעה. יש שיאמרו, ובצדק, שגם הסוציאליזם דוגל בעיקרון דומה, אך ההבדל בין התפישות הוא שבשעה שסוציאליזם גם הוא פועל לטובת העובדים, הוא פועל לכך שהממשל יעניק להם יותר זכויות. אנרכיזם לא סומך על הממשל שיהיה הוגן כלפי העובדים לאורך זמן. כאשר הממשל הוא זה שמעניק את הזכויות, הממשל הוא גם זה שיכול לקחת אותן. גם קארל מרקס אמר שהאידיאל הוא חברה נטולת מעמדות. הוויכוח של הסוציאליזם עם האנרכיזם, שאפילו גרם להשלכתם של האנרכיסטים מכנס האינטרנציונל הראשון, הוא על אופן היישום של החזון הזה. בעוד שמרקס רצה ממשלה חזקה שתוודא שזכויות העובדים נשמרות, האנרכיסטים רצו לבטל את הממשלה ולתת את כל הכח לעובדים עצמם.

השתתפות פעילה

החברה האנרכיסטית תלויה בהשתתפות פעילה של כל חבריה, למשל בדרך של דמוקרטיה ישירה, שבה הציבור הוא זה שיוצר את החוקים. בעיר החופשית כריסטיאניה, שכונה בקופנהאגן שהכריזה על עצמה כעל ישות אנרכיסטית עצמאית, הגוף השולט הוא אסיפת התושבים, שחוקקה שם רק ארבעה חוקים: בלי סמים קשים, בלי נשק, בלי אלימות ובלי סחר בנדל”ן.

אנרכיזם הוא החופש לעשות את מה שאתה רוצה לעשות, והחופש לא לעשות את מה שאתה לא רוצה לעשות. אנרכיזם לא נותן כרטיס פתוח לפעול באלימות. פשע או אלימות הן התנהגויות אנטי-סוציאליות, והתנהגות אלימה היא הפרה של חירויות האחר. כמו כן, אנרכיזם אינו אוטופיה מנותקת. הוא מכיר בכך שיש גורמים בחברה שעשויים לפגוע בה, וחברה אנרכיסטית יכולה למנות שומרי סדר כאלה או אחרים, כל עוד הם פועלים באופן מוגבל, כנגד הגורמים שפוגעים בה.

Anarchist flag

עדר: היזהרו מהרועים

המדינה המודרנית מקיימת את תפקידה בהגנה על זכויות הקניין של העשירים, בשימור הפריבילגיות של המעמד השולט, ובקיבוע ההיררכיה החברתית כדי לתמוך בשתי המטרות הקודמות. האנרכיסטים פועלים כדי לשבור את הסדר החברתי הקלוקל הזה, ולשחרר את הפרטים בחברה מלפיתתו המסממת.

שיטת הממשל הדמוקרטית הרווחת, וקל וחומר שיטות ממשל מגבילות יותר, לא באמת מייצגות את הפרטים. בין בחירה בנציגים שדואגים בעיקר לעצמם לבין “רצון העם” יש מעט מאוד. האוליגרכיות הנוצרות מריכוז כמויות עצומות של כח בידיים של פחות ופחות אנשים הן יסוד השחיתות. למרות האשליה הדמוקרטית - שלעתים קרובות אפילו לא נמצאת שם, כמו במקרה של הפלסטיני החי תחת משטר צבאי - רוב ההחלטות והחוקים נועדו לקבע את השחיתות הזו, ולהמשיך בריכוז הכח אצל מעטים. האנרכיזם דורש שכל מי שמושפע מהחלטה מסוימת יהיה שותף לקבלתה.

חירות הרוח האנושית

ג’ון הנרי מקיי, פובליציסט סקוטי שפעל בגרמניה בראשית המאה העשרים, כתב: “אני אנרכיסט, לכן לא אשלוט וגם לא אשלט על ידי אף אחד”. אמה גולדמן, או “אמה האדומה” כפי שכונתה, שפעלה באותה תקופה בארה”ב, סיכמה את זה באופן מושלם: “אנרכיזם מייצג את חירות הרוח האנושית משליטת הדת, חירות הגוף האנושי משליטת הקניין, וחירות מהשלשלאות ומהמגבלות של הממשלה. אנרכיזם מייצג סדר חברתי המבוסס על התקבצות חופשית של יחידים למטרת ייצור הון חברתי אמיתי; סדר שיבטיח לכל בן אדם גישה חופשית לכדור הארץ, והנאה מלאה מהדברים הנחוצים לחיים, על פי תשוקותיו, טעמיו ונטיותיו”