דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
21 ביוני2017

מסמכים ישראלים חושפים את הסחר בנשק עם משטר פינושה

הפרקליטות טוענת שאין חשד סביר לביצוע עבירה, ושאין תשתית ראייתית להצדיק ולו פתיחה בבדיקה פלילית. מסמכים שאנחנו חושפים כאן לראשונה מראים שבידי המדינה כל הראיות לפתיחה בחקירה כזו

בפנייה שנשלחה בחודש פברואר ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט דרשו לילי טראובמן ובתה תמרה סנטוס להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד גורמים ישראלים בגין סיוע בפשעים נגד האנושות שביצע משטרו של אוגוסטו פינושה בצ’ילה בין השנים 1973-1990.

הפרקליטות דחתה את הבקשה בטענה כי “אין מנוס מהמסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת בכדי להצדיק ולו פתיחה בבדיקה פלילית”. ברשימה זו נחשוף לראשונה מסמכים רבים, בהם מסמכים של משרד החוץ הישראלי, מזכירות המדינה האמריקאית, מסמכים של ה-CIA, ומסמכים מצ’ילה, המראים כי תשתית ראייתית לאספקת נשק למשטר פינושה קיימת וזמינה, בניגוד לטענתה של הפרקליטות. ראוי לציין כי הנחת תשתית ראייתית היא תפקידה של הפרקליטות, ולא של המתלוננות.

document

מסמכים נוספים חושפים את הקשרים הפוליטיים בין המשטרים – הישראלי והצ’יליאני, שנוהלו בין השאר על ידי שגריר ישראל באו”ם דאז וראש הממשלה היום, בנימין נתניהו, שפעל רבות נגד החלטות בנוגע למצב זכויות האדם בצ’ילה בזמן שפינושה רצח אלפים ועינה עשרות אלפים.

בנימוקי הפרקליטות לדחיית הבקשה, שנכתבו על ידי עו”ד רחל מטר, נטען כי לא ניתן להיענות לבקשה מכיוון שלא מדובר באירוע ממוקד וכן כי הפרקליטות לא מוכנה לבחון 19 אלף מסמכים חסויים שנמצאו במשרד הביטחון, מאחר ומדובר בכמות עבודה רבה מדי.

ראוי להתעמק במהות הנימוק עצמו של פרקליטות המדינה, אשר בעצם מגדירה מלכוד 22 לפשעי מלחמה. המדינה לא מסכימה לחשוף את המסמכים הקושרים את משרד הביטחון ואת צה”ל באספקת נשק ובאימון הצבא הצ’יליאני, וכאשר מוגשת תלונה על כך נטען כי לא קיימת תשתית ראייתית. חמור מכך, מתגובת הפרקליטות עולה כי ככל שהיקף שיתוף הפעולה הישראלי עם פשעים נגד האנושות גדול יותר, כך יגבר הקושי בחשיפתו, מכיוון שידרשו לכך יותר מדי שעות עבודה.

באשר לטענה המשפטית, על פי תקדים בבתי הדין הפליליים הבינלאומיים ליוגוסלביה לשעבר, רואנדה, וסיירה ליאון, הגדרת הסיוע לפשעי מלחמה חייבת לכלול ידיעה של הסייענים על כך שהמשטר מתכוון לבצע פשע, אך לא חייבת לכלול כוונה לביצוע פשע של סיוע לפשעים אלה. לאחרונה הורשע האזרח ההולנדי חוס קאונובן בשותפות בפשעי מלחמה לאחר שסחר בנשק עם המשטר בליבריה ונידון ל-19 שנות מאסר.

עדויות לשיתוף הפעולה הישראלי ברצח בצ’ילה

ב-11 בספטמבר 1973 הדיח אוגוסטו פינושה את הממשלה הצ’יליאנית הנבחרת בראשותו של סלבדור איינדה. מיד למחרת החל טיהור של כל מי שנחשד בנטיות שמאלניות או קומוניסטיות במדינה בכלל ובאוניברסיטאות ובבתי הספר בפרט, טיהור שנמשך עד 1990. בשנים הראשונות לאחר ההפיכה הצבאית נרצחו בידי DINA (השב”כ הצ’יליאני) כ-3,195 בני-אדם, ורבים נוספים “נעלמו”, קרי, המשטר מעולם לא הודה בחטיפתם וברציחתם. למעלה מ-35 אלף איש‏ עונו.

בדרישה לחקירה שנשלחה ליועץ המשפטי לממשלה מפורטת גם עדות של שליח הסוכנות היהודית בשם איתן קלינסקי, אשר שהה בסנטיאגו, בירת צ’ילה, בשנת 1989, והיה עד לפיזור הפגנות על ידי רכב ישראלי שיוצר בקיבוץ בית אלפא. הרכב פיזר צבע על המפגינים, מה שהקל על זיהויים לאחר ההפגנה.

document

מסמכים אמריקאיים וצ’יליאנים מאשרים את הסחר בנשק

בניגוד לטענת הפרקליטות, ראיות לסיוע וחימוש ישראליים של משטר פינושה מצויות בשפע. בשנת 2012 פורסם בצ’ילה ספרו של הוגו הרווי על היחסים הנסתרים בין ישראל וצ’ילה בשנים 1973-1990 ובו שלל ראיות ליחסי הסחר בנשק בין המדינות.

בשנים האחרונות החלה ארה”ב בתהליך של הורדת סיווג ופרסום מסמכים הנוגעים למשטר בצ’ילה באותן השנים. לפי מסמך שנשלח משגרירות ארה”ב בצ’ילה מיום 24.4.1980 למחלקת המדינה, ישראל היתה ספקית נשק מרכזית לשלטון פינושה, לפי דברי תת מזכיר המדינה האמריקאי מיום 10.4.1984, הדבר יקשה על ארצו לאכוף סנקציות אפקטיביות על צ’ילה מכיוון שישראל תמלא את החסר.

במסמך שנכתב ע”י ה-CIA בפברואר 1988 שסיווגו בארה”ב הורד ומתפרסם לראשונה בישראל, מפורטות עסקאות הנשק בין ישראל לצ’ילה. הן כוללות בין היתר טיליי קרקע-קרקע, מערכות מכ”ם, טילי אוויר-אוויר, טילי קרקע-אוויר, חמשת אלפים רובי “גליל” שנמכרו ב-1981, תחמושת מסוגים שונים, טנקים, ועוד.

document

באותו מסמך מתוארת ישראל כספקית נשק חשובה של פינושה, וצ’ילה כקניינית חשובה של ישראל, שנייה רק לארגנטינה. לפי המסמך, האינטרס הצי’ליאני בקניית הנשק נובע מהעובדה כי הנשק הישראלי נוסה בקרב, וכן מהעובדה כי ישראל, בניגוד למדינות רבות אחרות, לא בחלה באספקת נשק למשטר רצחני ומדכא מסוגו של פינושה. במסמך נוסף, משנת 1979, שעודו חסוי אך הודלף על ידי וויקיליקס, ישראל מתוארת כספקית נשק ראשית לצ’ילה.

עדויות ישראליות

לצד המסמכים שפורסמו בחו”ל, אנו חושפים כאן לראשונה גם מסמכים של משרד החוץ הישראלי המאשרים את אספקת הנשק לצ’ילה. על פי מסמכים אלו, ניכר כי במשרד עשו שימוש ביחסים החמים שנוצרו בשל אספקת הנשק, בכדי להשיג תמיכה פוליטית. מדובר בתמיכה שלצ’ילה לא היה פשוט להעניק, בהתחשב בכך שהסתכנה באיבוד הקשר עם העולם הערבי, שהיה יעד מרכזי לייצוא הנשק שלה. בסוגיית הנשק העדיפו במשרד החוץ שישראל תמכור נשק כבד לצ’ילה, בשל העובדה שלא נעשה בו שימוש ישיר בדיכוי ולכן בלט פחות לעין.

צי’לה באותן שנים הייתה מעוניינת מאד בקשר עם העולם הערבי וחששה כי חשיפת הקשר עם ישראל תגרור אמברגו כנגדה מצד מדינות ערב. המגעים בין המדינות, שהתרכזו בעיקר בנשק, היו חסויים על דעת שני הצדדים. עמימות זו הועילה גם לישראל, זאת בשל פשעי המשטר בצ’ילה וכן כי זו הייתה מסוכסכת עם ארגנטינה השכנה, שהיוותה בשנים הללו שוק גדול בהרבה לנשק הישראלי.

במברק שנשלח מסנטיאגו בשנת 1986, כתב השגריר הישראלי דוד אפרתי כי אספקת רובה העוזי למשטרה הצ’יליאנית היא בבחינת סוד גלוי, כמו גם נוכחותם של אנשי התעשיות הצבאיות בצ’ילה, אשר פועלים בדרכים “לא נקיות”. בנוסף מסביר אפרתי כי דווקא אספקת נשק לחיל הים עדיפה על נשק קל, מכיוון שהיא פחות בולטת.

document

במסמך אחר משנת 1987 מפגין אפרתי כעס לאור קריאות חברי הכנסת של מפ”ם דאז לחדול מחימוש המשטר הצ’יליאני. הוא טוען כי אלו פוגעים במחנה הדמוקרטי בצ’ילה ומבקש מאנשי משרד החוץ לפעול נגד קריאות מהסוג זה.

document

אפרתי יצא גם נגד הכוחות הדמוקרטיים בצ’ילה, וטען כי דווקא המשטר הצבאי הוא הפתרון הנכון לישראל, כפי שגם האנליסטים של ה-CIA העריכו במסמך לעיל. כלומר, המשטר הצבאי ייטיב עם ישראל בכל הנוגע ללחץ בינלאומי בעניין המשטר הצבאי בגדה המערבית. טענות אלו מופיעות בכמה מסמכים, וכן הושמעו לאחר חזרת הדמוקרטיה לצ’ילה על ידי בכירי משרד החוץ. אלו הביעו נוסטלגיה לימי פינושה, בהם זכו ליחס חם ואוהד.

document

הקשרים הטובים הללו התבטאו יפה באו”ם. צ’ילה מכונה “מצטיינת” בבחינת ההצבעות הנוגעות לישראל. בשנים 1984-1988 כיהן בנימין נתניהו כשגריר ישראל באו”ם וניהל קשרים חמים עם מקבילו הצ’יליאני פדרו דאזה. בחלופת המכתבים בין בנימין נתניהו לשגריר צ’ילה באו”ם, בו הם מודים זה לזה על התמיכה ההדדית בעניין החלטות על פשעים שמבצעים המשטרים במדינותיהם.

document

לפי דיווחים בצ’ילה, ישראל אימנה והכשירה את ארגוני הביטחון הצ’יליאנים תמורת אספקת טילי אקסוסט (exocet) צרפתיים. חבר הכנסת אלוף (מיל.) מתתיהו פלד, מהרשימה המתקדמת לשלום, טען כי ישראל שולחת מדריכים לאימון כוחות ביטחון ובעיקר כוחות לדיכוי פנים, דוגמת DINA, המסווים כמדריכי חקלאות, כפי שנעשה קודם בכוחות המשמר של השאה באיראן, בזאיר, באורוגוואי, ובסרילנקה.

לאורך שנות השבעים צ’ילה וארגנטינה התקוטטו בבוררויות בינלאומיות על תעלת ביגל (על שם הספינה המפורסמת בה ערך צ’רלס דרווין את מסעו) בדרום היבשת. לאחר שארגנטינה לא הסכימה לקבל את תוצאות הבוררות, עמדו המשטרים הצבאיים בשתי המדינות על סף מלחמה. ישראל ניצלה היטב את המשבר הזה ודאגה לחמש את שני הצדדים, כפי שמתארים בשגרירות ישראל בפרו במרץ 1979.

document

הארגנטינאים לא ראו בעין יפה את הקשר הדו צדדי הזה, וניסו לשכנע את ישראל שכדאי לה לצדד בארגנטינה מכיוון שזו עשירה הרבה יותר. השגריר הישראלי בארגנטינה, רם נירגד, השיב במסמך באותה שנה לארגנטינאים כי אין להם להלין על ישראל מכיוון שזו תרמה “תרומה משמעותית” לצבא הארגנטינאי. אותו צבא רצח בשנים אלו כ-30 אלף אזרחים, בהם אלפי יהודים. עם זאת נרגד מזהיר את משרד החוץ כי אספקת הנשק לצ’ילה מזיקה לקהילה היהודית בארגנטינה.

document

בתגובה לפנייתנו נמסר מהפרקליטות כי “פניית עו”ד מק אינה מבססת כל חשד סביר לביצוע עבירה ולפיכך אין בה כדי להצדיק פתיחה בחקירה פלילית. זאת, משום שלא הוצגה בה כל תשתית ראייתית מינימלית לכך שגורם ישראלי כלשהו ידע שצ’ילה מבצעת פשעים נגד האנושות והחליט לייצא אליה נשק במטרה לסייע לביצוע אותם פשעים. הערר שהוגש ייבחן כמקובל”. האם באמת אין כל חשד סביר ותשתית ראייתית מינימלית? האם זה תפקידן של המתלוננות שיקירם נחטף ונרצח לספק תשתית כזו, כאשר כל הראיות נמצאות בידי המדינה?

על עבירות של פשעים נגד האנושות לא חלה התיישנות, וגם אם בישראל אלו לא נחשבים פשעים הרי שבית משפט בינלאומי יכול להפעיל סמכותו בנושא, כך שחקירה ישראלית היא גם אינטרס של המדינה. בעקבות דחיית הבקשה לפתיחת חקירה פלילית, הגיש עו”ד איתי מק ערר על החלטת הפרקליטות. יש לקוות כי בעקבות חשיפת המסמכים הסותרים את טענת “העדר תשתית ראייתית” של הפרקליטות, תתעשת זו ותחל לכל הפחות בבדיקת הטענות, הן לטובת עשיית צדק היסטורי עם העם הצ’יליאני והן למען בחינה מחודשת של הסחר הישראלי בנשק עם משטרים רצחניים ומדכאים הנמשך עד היום.

הכתבה נכתבה בשיתוף עם ג’ון בראון