דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
24 ביוני2017

במלחמה בין שקד לשוברים שתיקה כולם מפסידים

דרישתה של שקד לחקור את דובר שוברים שתיקה דין יששכרוף על פשע עליו התוודה היא רדיפה פוליטית. אבל האם זה מספיק בכדי להעניק לו חסינות? הדיון הפנים ישראלי הזה מוחק לחלוטין, כרגיל, את הקורבן האמיתי בסיפור

לאחר שדובר “שוברים שתיקה”, דין יששכרוף, נחקר באזהרה על הכאה של פלסטיני, נשמעו קולות בשמאל המבקרים את עצם החקירה. “אין מנוס מלחשוב שמדובר בחקירה פוליטית”, אמרה עורכת דינו, גבי לסקי. עו”ד ספרד, היועמ”ש של ארגון “יש דין”, אמר כי זו “רדיפה אחרי שוברים שתיקה”, וקולות רבים אחרים טענו כי שקד משתמשת בתפקידה על מנת להשיג מטרות פוליטיות. אבל האם באמת כך הדבר?

שקד מנצלת את תפקידה לקידום מטרות פוליטיות

ראשית, יש לומר: כן, שקד מנצלת את תפקידה לרעה. היא לא קראה לפתיחה בחקירה כאשר חיילים לקחו ילד בן 8 על מנת שילשין על חבריו, למרות שהם מופיעים בפנים גלויות. היא לא דרשה לחקור את החיילים שעמדו מנגד בשעה שנערה צעירה גססה מול מולם, ובמקום לעזור הם קיללו אותה והניחו לה למות. היא לא פצתה פה כאשר חיילי נח”ל תועדו כשהם בועטים בפלסטיני שכוב על הקרקע. כשישראל שומר, מח”ט בנימין, ירה למוות בגבו של מוחמד אל כסבה, שקד דווקא שיבחה אותו. והרשימה עוד ארוכה.

idf soldier

לא זו בלבד ששקד שתקה מול אלימות של חיילים כלפי פלסטינים, במספר הזדמנויות היא אף התבטאה נגד העמדה לדין של שוטרים וחיילים על דברים שעשו במהלך מילוי תפקידם. “אני לא הייתי רוצה להראות אף שוטר שעומד לדין על שפעל בעת מילוי תפקידו. השוטרים הם שמגנים בגופם ובתושייתם על האזרחים”, אמרה. היא גם הגישה את הצעת “חוק העמותות” שיטיל מס של 45% על גופים שיקראו להעמדה לדין של חיילי צה”ל בערכאות בינלאומיות.

שקד לא היתה מעלה על דעתה להעמיד לדין כל חייל אחר שהיה מספר סיפור דומה לזה שסיפר יששכרוף, ועל כך היא ראויה לבוז. היא כבר הראתה בעבר כי היא אדם שהשקר לא זר לו. היא מסיתה, גזענית, ואדם שראוי להרחיק ממשרד המשפטים ומכל תפקיד ציבורי אחר. אבל האם זה כל הסיפור? האם אלה סיבות מספיקות לא לחקור את יששכרוף?

שיח פנים-ישראלי

יששכרוף אשם. זה לא אני אומר, או שקד אומרת, או המשטרה, זה הוא אומר. הוא מספר איך לקח נער פלסטיני והכה אותו. זה פשע יומיומי, הקורה כל יום במציאות המעוותת של הכיבוש הצבאי של הגדה המערבית. יששכרוף הוא פושע, איך שלא תהפכו את זה. אולי הוא פושע ש”ראה את האור”, אבל הוא עדיין פושע. האם הנער אותו הכה לא ראוי לצדק? האם יששכרוף לא צריך לשלם על מעשיו?

בואו נבחן לרגע את המקרה של יששכרוף במנותק משקד. האם אדם שמודה בפומבי שהכה אדם אחר תוך ניצול לרעה של תפקידו צריך להחקר? התשובה היא חד משמעית כן. עכשיו הבה ונכניס את ההקשר, ש”ככה כולם עושים”, שזו רדיפה על רקע פוליטי, שזה ניצול לרעה של תפקידה של שקד, וכו’. האם קורבנו של יששכרוף צריך לוותר על הצדק המגיע לו? האם מגיעה ליששכרוף חסינות רק בגלל ש”ראה את האור” והחליט להתוודות על פשעיו?

כמו רוב השיח השמאלני בארץ, גם כאן מדובר בשיח פנים ישראלי. הפלסטיני אותו הכה יששכרוף לא נוכח בו בכלל. הצדק שלו לא קיים. הטראומה שלו היא אנקדוטה בדיון של ישראלים עם ישראלים אחרים. הקורבן שרוע מולנו ללא שם, ללא פנים, רק כמטרה למכות של קלגס. הכאה על חטא, כפי שעושים חברי הארגון אותו מדברר יששכרוף, צריכה להיות מלאה, ועונש הוא חלק בלתי נפרד ממנה. מחילה מקבלים מהקורבנות, לא מהחברים ליחידה שגם להם דם על הידיים.

פוליטיקה

בשעה ששקד מנצלת את תפקידה כדי לקדם מטרות פוליטיות אישיות ומפלגתיות, העדות של יששכרוף גם היא לא ניתנה בוואקום. יששכרוף הוא דובר של ארגון ציבורי ששם לעצמו למטרה, מטרה פוליטית, לעשות את הדברים האלה. “מטרת הארגון היא להעלות את המודעות למציאות היום יומית בשטחים הכבושים וליצור שיח ציבורי על המחיר המוסרי שבשליטה צבאית על אוכלוסיה אזרחית, זאת על מנת להביא לסיום הכיבוש”, כך מתאר הארגון את עצמו.

במשחק הפוליטי הזה כל אחד ממלא את תפקידו. שקד גוזרת את הקופון הפוליטי שלה בכך שהיא רודפת ארגון שמאל, ושוברים שתיקה ממלאים את מטרתם, כפי שהגדירו אותה בעצמם, ו”מעלים את המודעות” לאלימות של החיילים בגדה. שקד נתנה להם במה לעשות בדיוק מה שהם שואפים לעשות.

שרת המשפטים ניסתה למלכד את שוברים שתיקה: או שיעמדו לדין או שיודו בשקר. זה מהלך קצר רואי אשר יחזור לנשוך אותה באחוריה. מה שעשתה שקד הוא להעלות את הכיבוש למשפט. משפט אזריה היה רק הפרומו, ונעשה בצורה חובבנית ומבוהלת. שפטל העלה את הטענה להגנה מן הצדק מאוחר מדי ובצורה עילגת ומגומגמת. אולי מתוך חוסר יכולת ואולי מתוך פחד שלא לצאת “שמאלני”. זו טעות שצוות ההגנה של יששכרוף, אם ידרשו לכך, לא יעשו. אם אכן יגיע למשפט, אנחנו צפויים להצגה שתזכה להדים בינלאומיים, ושקד תמצא את עצמה עושה נזק גדול למערכת שהיא אמונה על שמירתה.

elor azaria

המשוואה ששקד מנסה ליצור היא משוואה פסולה, כמובן. לדרכה, חייל שמתוודה על פשעיו יעמוד לדין, בעוד חייל ששותק - יזכה למחילה והגנה. תרבות של שתיקה מול פשעים היא בדיוק מה שהיא מנסה לקדם, וזו תרבות שאנשים אמיצים דוגמת יששכרוף מנסים לשבור. מצד אחד מערך החקירות של צה”ל הוא בדיחה עצובה שנועדה להוות עלה תאנה לדמוקרטיה המבעבעת בישראל, ומצד שני - מי שמדבר הוא בוגד. חברה ששותקת היא חברה שמאפשרת זוועות איומות. לשם מכוונת אותנו שקד.

פריווילגיות

חיילי צה”ל זוכים לחסינות גורפת כמעט לחלוטין הן מהפשעים היומיומיים והן מפשעים חמורים הרבה יותר. בסדרה “רשיון להרוג” חשפנו ג’ון בראון ואני תיקים רבים בהם חיילים הרגו פלסטינים ויצאו ללא עונש. הפרקטיקה הזו איפשרה לאלאור אזריה להאמין שיוכל לירות בראשו של עבד אלפתח אלשריף ללא השלכות, ואלמלא נתפס בעדשת מצלמתו של עמאד אבו שמסיה, ככל הנראה גם היה מצליח.

המציאות הזו רקובה מהיסוד, והיא תוצאה של חברה ששמה בני לאום אחד עליונים על פני לאום אחר. את זה לא יצליחו חברי “שוברים שתיקה” לתקן גם אם יגבו עדות מכל אחד מחיילי צה”ל שהיו שותפים לדיכוי המתמשך בגדה המערבית ובמקומות אחרים. אבל האם זו סיבה להעניק לחיילים שהודו בפשעים חסינות מהעמדה לדין? האם אין לנו אחריות, כאינדיבידואלים, על מעשינו? האם כל האחריות, מאה אחוזים ממנה, רובצת רק על המערכת? זו ראיה פסולה, בעיני.

שימור הפריווילגיה של חסינות לחיילים בעבר ובהווה ממתן דין וחשבון לקורבנותיהם בטענה של “טיפה בים” מצביעה על הפנמה של המציאות והנרטיב הישראלי לפיו ישראלים תמיד צודקים, גם כשהם אלימים, גסים, וטועים.

כולם טועים

איילת שקד לא ראויה. מסע הרדיפה שלה נגד ארגוני השמאל לא ראוי. הניצול המחפיר של תפקידה על מנת לשרת את האג’נדה הפוליטית שלה אינו ראוי. היא אדם גרוע שלא צריך לפעול בזירה הציבורית. כל הדברים האלה נכונים, ובהחלט חשוב להעלות אותם. אבל זו לא סיבה לא לחקור את יששכרוף, ואחריו אלפי חיילים אחרים שכולם השתתפו בפשעים נגד בני אדם אחרים במנגנון הרקוב של השליטה הישראלית בגדה.

הטענה שאסור לחקור את יששכרוף, שהודה, כאמור, בפשע, היא לב הריקבון. היא הפנמה של הדיכוי, ואת הפריווילגיות של המדכא. המשוואה צריכה להיות פשוטה: פשעת? תשלם. מהנקודה הזו אפשר להמשיך ולטעון לרדיפה על רקע פוליטי, להגנה מן הצדק, ועוד הרבה טענות לגיטימיות ונכונות אחרות. אבל לא לחקור? כלבתא, במטותא.

יששכרוף עובד בארגון שעושה עבודה חשובה, ועל כך יש להודות לו. אבל זו לא סיבה להעניק לו חסינות.

המערכת רקובה מהיסוד

החברה הישראלית מקולקלת. השלטון כבר מזמן שכח את תפקידו ומקדם מגזר אחד בלבד על חשבון כל השאר. כך בתקציבים, בזכויות, ובניצול מערכת המשפט לצרכיו. בפנינו עומדת הבחירה: חוק אחד לכולם, או החרבה של המערכת מהיסוד ובניה של אחת חדשה.

אם אנחנו מאמינים שהחוק צריך להיות שווה לכולם, אין לנו את הפריווילגיה לקרוא לחסינות לחיילים שפשעו. אם, מאידך, אנחנו חושבים שלמערכת אין יותר תקנה - אדרבא - זה הזמן לסרב להכיר בלגיטימיות שלה. אי אפשר להגיד את שני הדברים ביחד.