דף הבית   על אודות   צרו קשר  
9 בדצמבר2017

חברה פרטית מרוויחה מיליונים על גבם של אסירים בישראל

מדי שנה מוציאים אסירים כמאתיים מיליון שקלים חדשים על קניות בקנטינה, המופעלת על ידי חברה פרטית למטרות רווח, ומעסיקה אסירים בשכר של 7 שקלים ליום.

לא קל להיות בכלא. זו חלק ממטרת הענישה, ובכל זאת, יש כמה דברים בסיסיים שהחברה מחויבת להם. אסיר הכלוא באחד מבית הכלא הישראלים לא יכול לצפות לחיי רווחה מלאים, אבל הוא דווקא כן צריך לצפות שהדברים הבסיסיים בחייו יסופקו לו שלא על מנת להרוויח על חשבונו. למרבה הצער, בישראל של שנת 2017, זה לא בדיוק המצב. על פי דו”ח של מרכז המידע של הכנסת, חברה פרטית עושה רווח של מיליוני שקלים בשנה על חשבון האסירים הישראלים, ולשירות בתי הסוהר אין שום אינטרס לשנות את המצב.

“חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי…, אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה בפני פגיעה בכבודו כאדם” (השופט ברק בבג”ץ 355/79 קטלן נ’ שירות בתי הסוהר)

כסף. הרבה כסף

על פי פקודות נציבות שב”ס, בכל חודש מותר לאסירים לרכוש מוצרים בסכום כולל של עד 1,600 ש”ח. הכסף, המוחזק בחשבון מיוחד בבנק הדואר, מועבר לידי שירות בתי הסוהר, ומשם ישירות לחשבונה של חברה פרטית, “ד.ד.ש. מפיצי הדרום חברה לשיווק בע”מ” שמה, המוחזקת באופן מלא על ידי אחד, שמעון דהן. ד.ד.ש, אתם ודאי מתארים לעצמכם, לא מפעילה את מערך ההפצה העצום שלה לשם שמיים, והיא מצפה לרווח נאה בסוף כל חודש על השירותים אותם היא מספקת.

ד.ד.ש. מוכרת סה”כ 1,260 מוצרים במגוון קטגוריות, ועל פי דו”ח של מרכז המידע של הכנסת, בין אוקטובר 2016 ועד אפריל 2017 (תקופה של שבעה חודשים) נמכרו בכל הקנטינות מוצרים בסכום כולל של כ-92 מיליון ש”ח, מהם שילמה החברה לשב”ס “עמלה” בגובה 4%-6%. בנוסף, כחלק מהעסקה בה זכתה חברת ד.ד.ש, מותר לה להעסיק אסירים שיעבדו עבורה במחיר של 7-10 שקלים חדשים ליום עבודה.

אז כמה באמת מרוויחה ד.ד.ש? בשנת 2015 הועברו לשירות בתי הסוהר דמי שימוש מהקנטינות בסכום של כ-7.8 מיליון ש”ח מתוך מחזור כולל בסך 199,253,878 ש”ח. אם ניקח רווח תפעולי ממוצע של רשתות שיווק אחרות, אנחנו מדברים על רווח של כ-6 מיליון ש”ח בשנה, וזה בלי לקחת בחשבון את ביטול הצורך בשיווק ופרסום, העדר עלויות שכירות ונדל”ן, עלויות ההעסקה הנמוכות מאוד והעדר התנאים הסוציאליים של חלק מה”עובדים” בקנטינות. לא עסק רע, בסך הכל. שנת 2016, אגב, היתה שנה טובה אף יותר לד.ד.ש, וזו העבירה לשב”ס סכום מכובד של 8,214,000 שקלים חדשים.

“הלכה מושרשת היא עמנו, כי זכויות היסוד של האדם ‘שורדות’ גם בין חומות בית הסוהר, ונתונות לאסיר (וכן לעציר) אף בתוך תא כלאו” (בג”ץ 4463/94 - חנניה גולן נ’ שירות בתי הסוהר)

מה קונים האסירים

מה בעצם קונים האסירים? הרי לכאורה הקיום בבית הכלא צריך לספק להם שלוש ארוחות ביום, בגדים, מוצרי טואלטיקה, שמיכות, ולדאוג שלא יהיה להם חם מידי או קר מידי. כל אסיר הנכנס לכלא מקבל סל סידקית הכולל סבון, שמפו קטן, שפופרת משחת שיניים, מגבת, ג’ל לגילוח, סכין גילוח, ואסירות מקבלות גם מוצרי הגיינה נשית. בנוסף, כל אסיר מקבל גם 2 זוגות גרביים, 2 זוגות תחתונים, 2 גופיות, אימונית אחת, 2 חולצות, 2 זוגות מכנסיים, מעיל או אפודה, סדין, סנדלי גומי, ותיק. כמו בבקו”ם. אסירים נזקקים מקבלים סל נוסף הכולל עוד מאותם מוצרים.

האסירים גם מקבלים שתי שמיכות, ושירות בתי הסוהר מאפשר להם לרכוש, מכספם, שתי שמיכות נוספות. וכאן אנחנו מגיעים לבעיה עליה מדווחים אסירים רבים: השמיכות ששב”ס מחלק לאסירים, והשמיכות הנמכרות בקנטינה, הן מאיכות ירודה מאוד, ולאסירים רבים פשוט קר. בין אוקטובר 2016 ועד אפריל 2017 מכרו בקנטינות 4,051 שמיכות חורף ו-1,091 שמיכות קיץ בסכום כולל של מעל 438,000 ש”ח. כל שנה פונה הצלב האדום לשב”ס בתחינה להכניס ציוד חורף ראוי לאסירים הפלסטינים הכלואים בבתי הכלא הישראלים, על חשבון המשפחות, וכל שנה הוא נענה בשלילה. סיבות ביטחוניות, לכאורה, אבל כשמביטים במספרים האלה אפשר לראות גם אינטרס כלכלי מובהק. חברת ד.ד.ש מרוויחה יפה מאוד, ושב”ס נהנה גם הוא מהרווחים. רק האסירים, בתורם, סובלים.

totals by category

ומה עוד קונים האסירים? באותה תקופה של שבעה חודשים הנידונה בדו”ח הם רכשו בכספם מעל 20,000 אריזות של גלילי נייר טואלט בסכום כולל של 736,000 ש”ח. למה שב”ס לא מספק נייר טואלט לאסירים והם צריכים לרכוש אותו מכספם? שוב, כולם מרוויחים - פרט לאסירים. עוד נרכשו מוצרי טואלטיקה, סבון, שמפו, וכיוב’ בסכום של מעל 5,333,000 ש”ח, כלי כתיבה בסכום של יותר מ-200,000 ש”ח, והמון המון אוכל. רכישות המזון בקנטינה היו במעל 50,000,000 ש”ח. וזה לא ששב”ס לא מספק אוכל לאסירים. על פי תקציב שב”ס לשנים 2015-2016, ההוצאה על כלכלת האסירים (כלכלה בלבד, לא אחזקה, לא שמירה, רק כלכלה) עומדת על מעל 91,000,000 ש”ח. מדוע, אם כן, האסירים צריכים להוסיף יותר ממחצית התקציב הזה מכיסם? שוב, חפשו את הכסף. יש מי שמרוויח יפה מאוד מהמצב, ואלה שוב לא האסירים.

פרט למזון, ההוצאה הגדולה ביותר של האסירים היא על סיגריות. כרבע מהמחזור של חברת ד.ד.ש מגיע ממכירת סיגריות לאסירים. זכרו את זה, עוד נחזור לנקודה הזו בהמשך.

“פגיעה בכבוד האדם של אסיר פוגעת לא רק באסיר, אלא גם בדמותה של החברה” (בג”ץ 4463/94 - חנניה גולן נ’ שירות בתי הסוהר)

פערי מחירים וסודות מסחריים

ואולי חגיגת הקניות המטורפת הזו של האסירים בבתי הכלא הישראלים היא בגלל המחירים הנמוכים בקנטינות? על פי המכרז בו זכתה חברת ד.ד.ש, מחירי המוצרים נקבעים על ידי סקר מחירים ברשתות הישראליות, ועליהם צריכה להיות הנחה נוספת. אחת ל-18 חודשים על הזכיין לערוך סקר נוסף ולעדכן את המחירים שברשימה. ברם אולם, בבדיקה עצמאית שערכו במרכז המחקר של הכנסת מצאו דווקא כי המוצרים בקנטינות המופעלות בשב”ס יקרים ב-36% מהמקרים. הזכיין, מצידו טען, שמרכז המידע של הכנסת לא השוו בדיוק בדיוק את אותם מותגים. ומותגים, כידוע, הם הדבר החשוב ביותר לקהל השבוי של שירות בתי הסוהר. גם לשכת עורכי הדין ביצעה ביקורת בשנת 2013 ומצאה פערי מחירים לרעת האסירים, וכך גם הסנגוריה הציבורית בדו”ח לשנת 2016. לשב”ס זה כנראה לא מאוד מפריע. כולם הרי מרוויחים, פרט לאסירים.

משרד הביטחון סרב להעביר את סקר המחירים עליו הוא שילם לחברת “אמן” מכספי המיסים של כולנו “הואיל ומדובר בסוד מסחרי”. סוד מסחרי של משרד הביטחון.

ומה עושים בשב”ס עם העמלה שלהם מהרווחים הגדולים של חברת ד.ד.ש? כזכור, ד.ד.ש נדרשת להעביר 4%-6% מהרווחים שלה לידי שב”ס, וכפי שראינו האחוזים הבודדים האלה מתווספים לכדי סכום נאה של כמה מיליוני שקלים. למעשה, על פי נתוני שב”ס, בין השנים 2013-2016 העביר הזכיין מעל 30 מיליון שקלים לשב”ס כעמלות. בהחלט סכום מכובד. על פי פקודות נציבות בתי הסוהר, ברווחים האלה צריכים להשתמש “לצורך ביצוע פעולות חינוך ורווחה לאסירים לפי הכללי הקבועים בנהלי מינהל המשק”.

שב”ס משלם מיליונים על סיגריות

נו, אז על מה הולך הכסף? תחזיקו חזק: 40% מהסכום, כ-12 מיליון ש”ח בין אותן שנים, חוזר לד.ד.ש בצורה של תשלום על סיגריות. זו לא טעות, שב”ס מחלק את הכסף שקיבל מד.ד.ש - חזרה לד.ד.ש. הסעיף הרשמי הוא “רכישת סיגריות לאסירים נזקקים”. לא שיקום, לא תשתיות, לא רווחה, סיגריות. 12 מיליון ש”ח על סיגריות. האם שב”ס צריך לעודד התמכרות לחומרים מסרטנים? כנראה שבשירות בתי הסוהר לא רואים פגם בעניין הזה.

בשנת 2016 שילמה חברת ד.ד.ש תמלוגים בסך 8,214,000 ש”ח לשב”ס. 40% מתוכם, כזכור, חזרו אליהם לרכישת סיגריות, 2.1 מליון הלכו “לצרכי המחוזות”, סעיף אמורפי במיוחד, ולרכישת מאווררים. 1.6 מיליון הלכו לרכש קומקומים חשמליים, טלוויזיות, מזגן לכלא דמון, ריהוט ומזגנים לבתי כנסת, “מוצרי דת” לבר מצווה בכלא אופק (כמות הקטינים היהודים בגיל בר מצווה בכלא אופק היא אפס, אגב, אבל תמיד טוב שיהיה, כנראה), חבילות ערוצי ספורט בכבלים, מצעים להתייחדות, מקררים לכלא נחשון, וציוד למפוני השריפה שהיתה בצפון. לא צוין על ידי שב”ס אם גם את הקניות האלה הם עושים אצל ד.ד.ש, כך שיכול להיות שהסכום החוזר אליהם גדול אף יותר.

אגב, בשנת 2016 השתמשו בשב”ס בכמעט 400,000 ש”ח לקניית בקלאוות לאסירים ולסוהרים הפלסטינים בחודש הרמדאן.

קהל שבוי

יותר מ-200 מיליון ש”ח בשנה מוציאים אסירים בקנטינות של ד.ד.ש. הם קהל שבוי, אין להם זכות בחירה היכן להוציא את כספם, וכפי שראינו, לשב”ס, הגוף האמון על רווחתם, אין שום אינטרס לעזור להם מכיוון שהוא מרוויח באופן ישיר מההפסד שלהם.

אין שום סיבה שגוף פרטי ירוויח מיליונים על גבם של אסירים, שבמקרים רבים הם עצמם אלה שמועסקים בשכר מחפיר של 7-10 שקלים ליום עבודה בקנטינות אותן מפעיל אותו גוף. אין שום סיבה שאסירים יוציאו מאות מיליוני שקלים על מזון וצרכים בסיסיים כששב”ס הוא זה שצריך לספק אותם. אסירים לא צריכים לקנות שמיכות כדי לא לקפוא בלילות, ולא צריכים לקנות מזון כדי לא לרעוב.

התפישה של אסיר כמקור רווח נפסלה כבר על ידי בג”צ כשביטל את המכרז להפעלת בית כלא פרטי, והגיע הזמן לבטל גם את מסחטת הכספים של הקנטינות לצרכי רווח.