דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
7 באפריל2018

אם הסתה יש בעולם, מה זאת הסתה

יסמין אבו סרור נעצרה באישון לילה בעקבות פוסט שפרסמה בפייסבוק, אך היא רק אחת מאלפים. מה שהיה פעם מסתיים בצו מעצר מנהלי לכליאה ללא משפט הוחלף בשנים האחרונות במעצר עד תום ההליכים בעילה של הסתה, פרקטיקה שמופעלת נגד פלסטינים בלבד.

כשנכנסו החיילים הישראלים למחנה הפליטים עאידה הסמוך לבית לחם בליל חורף קר בראשית השנה לא היה בכך משום חידוש. גם כשחנו את כלי הרכב המשוריינים שלהם סמוך לאחד הבתים, ועשרות מהם הקיפו אותו, עדיין לא נרשמה התרגשות מיוחדת. היה זה ביתו של ערפה אבו סרור, אסיר השפוט ל-17 וחצי שנות מאסר ומוחזק בכלא ישראלי בדרום, ופקידי השב”כ אוהבים לבקר בבתי משפחות האסירים מדי פעם, להפוך קצת את הרהיטים ולפזר איומים.

החמושים הישראלים פרצו לבית והחלו להפוך אותו. הם לקחו מחשב וכמה חפצים נוספים, ואז ביקש אחד מהם לראות את תעודת הזהות של יסמין בת ה-20, אחותו של ערפה. הוא הביט בה רגעים ספורים, והודיע שהם לוקחים אותה איתם. החמושים קשרו את עיניה, אזקו אותה, והובילו אותה לאחד מכלי הרכב המשוריינים שחנו בחוץ, ומשם לחדרי החקירות.

זו לא הפעם הראשונה שיסמין נעצרה. שלוש שנים קודם לכן, כשהיתה בת 17, היא שכחה בתיקה סכין קטן בו השתמשה לקילוף פירות כשהלכה לבקר את אחיה בבית הכלא. במחסום צבאי ליד דהריה, כשחיפשו בתיקה, נמצא הסכין הקטן, והיא נעצרה. שלושה חודשים בילתה יסמין בכלא על אותו סכין קטן. זמן קצר מאוד יחסית למקרים אחרים בהם האמינה התביעה הצבאית שהסכין היתה אמורה לשמש לצורך דקירה, וזמן ארוך בצורה בלתי נסבלת בהתחשב בנסיבות בו נמצא הפעם.

Jasmin Abu Srour

יסמין אבו סרור

אבל חזרה לחורף 2018. על מה נעצרה יסמין? האם היא היתה חברה בחוליה שתכננה להשתלט על חגיגות ט”ו בשבט בקרית ארבע? לא. האם היא הכינה במרתף ביתה פצצת אטום שהיתה מאדה את פרדס חנה? לא. האם היא סחרה בסמים או סרסרה בנערות בבורגוס? לא, ולא.

אז מה הביא את הצבא הישראלי לשלוח עשרות מאנשיו באישון לילה על מנת לפשוט על ביתה, להפוך אותו, ולקחת אותה למתקן חקירות? ובכן, זה היה פוסט בפייסבוק בן ארבעה ימים. חמש מילים, ארבעה אימוג’ים, ותמונה.

Inciting post

הפוסט שפרסמה אבו סרור

בתמונה, שאינה תמונה מקורית שלה, אגב, אלא כזו שמצאה ברשת, מופיעים זה לצד זה דגל פלסטין ודגל אלג’יריה, כאפיה, סכין, רובה, ומסכת גאי פוקס. המילים, בעברית עילגת, “#עדס, לדקור אותך עד מוות”, והאימוג’ים הם סימן לרדיואקטיביות, סכין, פצצה, ואקדח.

מרגישים מוסתים? כי אבו סרור הואשמה ב”הסתה - עבירה לפי סעיף 251 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] התש”ע - 2009”, ומאז אותו ליל ינואר קר בראשית השנה היא מוחזקת בכלא. אנשי התביעה הצבאית עשו מה שהם בדרך כלל עושים, ודחו את הדיונים בעניינה פעם אחרי פעם כדי ללחוץ עליה להודות במסגרת עסקת טיעון, וכעבור כמה חודשים בכלא - היא נשברה, הודתה ב”הסתה”, ובתמורה קיבלה גזר דין של שבעה חודשי מאסר בפועל, מה שאומר שהיא תשוחרר בעוד כשלושה חודשים. הפוסט, אגב, עדיין מתנוסס ברשת ומסית אנשים על ימין ועל שמאל.

המקרה של אבו סרור מאיר פרקטיקה פסולה של דיכוי שמפעילה המשטרה החשאית הישראלית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, וכלפיה בלבד. למשרד המשפטים הישראלי יש מנגנון מיוחד, קו ישיר לחברת “פייסבוק” בו הוא מתגאה שהחברה האמריקאית נענית לרוב בקשות הסרת התכנים שלו. ברם, כפי שראינו, זה לא המקרה. הפוסט עדיין שם.

האמת היא, שהמשטרה החשאית הישראלית משתמשת בסעיף ה”הסתה” כחלופה למעצרים מנהליים. זה התחיל בסביבות חודש יוני של שנת 2014, אז נעצר בצו מנהלי תושב מזרח ירושלים אחרי שפרסם פוסט בפייסבוק ובו פסוק מהקוראן. מכיוון שהיה מדובר באדם שהחזיק תעודת תושבות (לא תעודת זהות כחולה, אך במעמד טוב יותר מרוב הפלסטינים בגדה המוחזקים תחת משטר צבאי), הצו לכליאתו ללא משפט דרש את חתימת שר הביטחון, שהיה אז משה יעלון. הבירוקרטיה שנדרשה כדי להוציא את הצו הזה היתה, ככל הנראה, מעייפת מדי בשביל אנשי השירות החשאי הישראלי, ובעבודת מטה פנימית נמצא פתרון קל יותר. למה לטרוח לעבור את כל המסלול המתיש הזה שדרש שתי חתימות של בכירים עסוקים, אם אפשר פשוט לפתוח דפדפן, להקיש בשורת הכתובת את זו של פייסבוק, ולצעוק “גוואעלד”?

וזה כמובן נכון וקל יותר כשמדובר ב”סתם” פלסטינים מהגדה. אם פעם היה צריך להשתמש בחוקי חירום דרקוניים, להחתים את אלוף הפיקוד, ולהתמודד עם עתירות על הוצאת הצו תוך צורך לפברק “חומרים חסויים” וללטף את השופטים הצבאיים, עכשיו כל מה שהיה צריך לעשות זה להתחבר לפייסבוק ולשלוח את כנופיית החמושים התורנית באישון לילה לקטוף את הצעיר או הצעירה לחודשים ארוכים בכלא. כדי לוודא שהעצורים לא ישתחררו מהר מדי, דואגים “לדחות” את הדיונים פעם אחר פעם באמתלות קלושות, והנה הפכנו מעצר פסאודו-חוקי שמעורר ביקורת על עצם היותו אנטי-דמוקרטי ונוגד את יסודות המשפט, למעצר אולטרה-חוקי שלא דורש שום אישור או הסכמה. פיותיהם של מבקרי המעצרים המנהליים נסכרים, כי הנה - יש האשמה, ויש הזדמנות להגנה, אבל בפועל - מדובר באותו הדבר בדיוק. מעצר ארוך, שנמשך כל זמן שפקידי השירות החשאי חפצים בכך. טושה.

מול עצורים רבים, כולל מול אבו סרור, החוקרים לא מנסים להסתיר את זה. הברירה שניתנה לה (ומופיעה שחור על גבי לבן במסמכים המשפטיים בעניינה) היא להודות ב”הסתה” או שיוציאו נגדה צו מנהלי שיוארך פעם אחרי פעם. שב”כ, אגב, לא מבטיח שלא יוציא צו מנהלי בתום תקופת הכליאה הנוכחית (דבר שמופיע בגזר הדין עצמו).


אז שימוש לרעה בחוק, שאפילו שב”כ והפרקליטות מודים בו, יש. אבל למרבה הצער - זה לא הכל. בשעה שאתם יכולים לצקצק מול הסטטוס שהעלתה אבו סרור עם הקריאה לדקור יהודים, ולהרהר ביניכם לבין עצמכם שאולי כן צריך להשליך לכלא כל מי שקורא לאלימות כזו, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאיכשהו המעצרים הללו קורים רק ללא-יהודים. דף הפייסבוק “גזענים שמדכאים אותי”, שהפסיק לפעול לפני כשנה, עדיין אוגר דוגמאות רבות לקריאות לאלימות קשה פי כמה מזו של אבו סרור. בתמונה להלן יש כמה דוגמאות של ישראלים הקוראים להשליך פצצות, להרוג, לשרוף, לאנוס, להניח מטענים, לעשות פיגועים, להשליך בקבוקי תבערה, ולירות באזרחים ישראלים. מכיוון שלישראלים רבים יש גישה לנשק במסגרת הצבא או מסגרות אחרות, ומכיוון שמדובר באיום לאלימות מיידית, קשה לחשוב על סיבה אחת שאינה גזענית מדוע דווקא אבו סרור נעצרה ולא ניר חי, שלי לימור, נתן איסראלוב, או כל אחד מהשמות בצילום המסך להלן.

Inciting posts

אלה כמובן רק מספר קטן מאוד של דוגמאות לשיח הארסי והאלים ברשתות החברתיות, והעובדה שהמשטר הישראלי מנצל את כוחו כדי לדכא רק צד אחד בו, היא צבועה ומתחסדת. אין בדברים האלה לומר שמדובר בשיח שיש לעודד, אך גם לקרוא לזה “חוק” זו חתיכת בדיחה עצובה. אכיפה בררנית ומפלה נגד ציבור אתני אחד היא רק עוד אמצעי דיכוי, ואין בינו לבין צדק דבר וחצי דבר.


אבו סרור היא אחת מאלפים. אלפי תושבים פלסטינים זומנו ל”שיחות” בעקבות פעילותם ברשת. לא רק בפייסבוק, כמובן. אפילו אינסטגרם וגוגל פלוס זכו להופיע בכתבי אישום על “הסתה”. השיחות, חלקן מנומסות יותר וחלקן פחות, מתבצעות הן על ידי פקידי שב”כ והן על ידי עושי דברם ברשות הפלסטינית. חלקן מתבצעות אחרי מעצר אלים, וחלקן בעקבות שיחת טלפון מנומסת אך תקיפה. השיחות האלה מצטרפות לאלפי הפוסטים שצונזרו והוסרו מהרשת בעקבות פניות של משרד המשפטים הישראלי לחברות הטכנולוגיה, בהליך אנטי-דמוקרטי שמוביל ראש מחלקת הסייבר בפרקליטות ד”ר עו”ד חיים ויסמונסקי.

מי שחושב שזה יעצר כאן, טועה טעות חמורה. המגמה ברורה, והיא להחמרת האכיפה המפלה, ולהגברת הצנזורה. אבו סרור שילמה, בינתיים, בשבעה חודשים מחייה על הפוסט שפירסמה, רבים אחרים שילמו הרבה יותר. אתם יכולים לא יכולים להסכים עם דבריה, אפילו לגנות אותם, אבל אם תשתקו עכשיו על מה שנעשה לה, אתה יכולים להיות בטוחים שאתם תהיו הבאים בתור.