רב כלאי א’ ממתקן חולות

במתקן “חולות”, בו מחזיקה המדינה פליטי חרב ושוהים בלתי חוקיים מארצות אפריקה, יש מרפאה, שבאותה תקופה הופעלה על ידי החברה האזרחית “ביקור רופא” ומאוחר יותר על ידי חברה אחרת שקלטה חלק מהעובדים. במתקן, שהוא מתקן המופעל על ידי שירות בתי הסוהר, שרת גם “קצין ניהול שוהים” בדרגת רב-כלאי, נקרא לו א’, יליד 1967 שהתגייס לשב”ס בשנת 1992, נשוי ואב ל-3.

באחד מערבי החורף הציע רב כלאי א’ לחובשת שהועסקה במרפאה לצאת איתו לסיור במתקן ברכב סיור, שמהלכו ביקש ממנה להאכיל אותו בחטיף ישירות לפיו. למחרת אמר לה א’ כי “הוא לא נרדם אתמול בלילה”, והחל לשלוח לה מסרונים מטרידים. הוא החל רומז בגסות שהוא מעוניין בקשר החורג מהקשר המקצועי באמצעות מסרים ואמירות כגון “בוקר טוב ילדה בדגש על ילדה, אני לא פדופיל”, והחובשת סרבה. בעדותה היא מספרת: “היה לי מאוד קשה, היה לי ברור שהוא כנראה פינטז עלי, שזה כבר לא היה משהו מקצועי או חברי והרגשתי ממש רע, זה מאוד פגע בי”, “הייתי בעיקר מפוחדת, שב”ס הם אלה שהיו אמורים לשמור עלי שם וכבר הרגשתי שאין לי בטחון”. פרוטוקול החקירה מציין שהדברים הללו נאמרו תוך בכי. לדבריה, בעקבות התנהלותו של א’ היא החלה לשאת גז מדמיע.

באותה מרפאה עבדה אזרחית נוספת בתפקיד מנהלת המרפאה. יום אחד הופיע א’ במשרדה, התיישב מולה, ואז קם לפתע, נעמד לצידה, וליקק את לחיה השמאלית ללא כל הסכמה מצידה. בהזדמנות אחרת הגיעה האזרחית למשרדו של א’ על מנת לדון איתו בנושא מקצועי, וא’, שישב מולה, עשה את אותו תרגיל. הוא קם, הקיף את השולחן שמשני צידיו ישבו, הניח אצבע על שפתיה, ואמר לה: “תמצצי, תנשכי” את האצבע. האזרחית, מרוב פחד, עשתה כדבריו ואז נמלטה מהחדר כשהוא צועק אחריה: “היה לך כיף?!”. א’ זוכר את המקרה אחרת וטוען ש”מה שכן היה מקרה במרפאה ש[היא] נצמדה אלי בפרובוקטיביות עם החזה שלה והתחככה בי”.

באותה מרפאה עבדה אזרחית נוספת בתפקיד מזכירה רפואית. יום אחד ישבו היא וא’ במשרד, כשלפתע החמיא לה א’ על הריח שלה, ואז נישק אותה בצווארה כנגד רצונה. לדבריה, כשנישק אותה הנאשם ,היא היתה קפואה, הרגישה רע, הרגישה שהוא חילל אותה. “אני כאישה נשואה וכאישה ששומרת, משתדלת לשמור מצוות הרגשתי שגבר אחר נגע בי, לא בעלי, ומבחינתי זה קווים אדומים לכל דבר.”

כמה ימים לאחר מכן, בשיחת טלפון ביניהם, אמר א’: “שמת עוד פעם את הבושם ששמת אז? … רק שתדעי שהצלתי אותך מאונס”. בחקירתו אישר א’ שאמר את הדברים אך לדבריו היה מדובר בבדיחה.

במקרה אחר, לאחר שחזרו מנהלת המרפאה והמזכירה הרפואית מחופשה בים המלח, אמר להם א’ שראה בפייסבוק תמונה שלהן מהחופשה, וש”אין מצב שלא עשיתן סקס, אין מצב שלא גמרתן והשפרצתן”. בחקירתו אמר א’ כי “מה שאמרתי לא בהכרח הערה מינית. אני לא מעיר הערות כאלה לנשים”.

חשוב לציין, וזה משהו שעולה בפרוטוקול פעם אחרי פעם, שבשעה שבאופן רשמי א’ לא היה המעסיק של העובדות, הוא היה בעל השפעה מכרעת בהחלטה על זהות החברה הזוכה במכרז, והעובדות חששו לפרנסתן. אחת מקורבנותיו אמרה “הוא תמיד הראה כמה כוח יש לו במתקן, כמה השפעה יש לו על אנשים אחרים… הוא נתן תחושה שהוא המנהל של המרפאה והוא אחראי על המרפאה וזה התחום שלו והוא תמיד השרה שם משהו לא נעים, לכלל הצוות, תמיד כשהוא היה מגיע זה היה כזה שכולם בלחץ”. א’ בעצמו אמר במהלך חקירתו “זה החוזה שלהם, אני עומד בינם לבין חוזה של מיליונים”.

חובש נוסף, אזרח, העיד כי “היינו מרגישים שהוא המנהל שלנו, היינו נעמדים דום”. הוא גם אישש את עדותה של המזכירה הרפואית וסיפר כי כשיצאה מהחדר לאחר שא’ נישק אותה היא אמרה לו “תודה, תודה שצלת אותי מהבן אדם הזה, ואם לא, אתה לא יודעת [כך במקור, נ.ר.] מה היה קורה שם”

ד”ר ג’, שהיה סמנכ”ל חברת “ביקורופא”, העיד כי א’ היה השלישי בהיררכיה של מתקן חולות, מיד אחרי מפקד המתקן וסגנו. התנהלותו של א’, לדבריו, התאפיינה ב”קצת ההפחדות, איומים, אם אתם לא תעשו כמו שאני בדיוק אומר אני אדאג שאתם לא תעבדו פה … היו אפילו משפטים קשים יותר כמו ‘אני אדאג שהחברה לא תמשיך לעבוד’”.

ראש צוות החקירה מטעם שב”ס אמרה כי א’ הוא “אחד הנחקרים הקשים והמדאיגים ביותר שנתקלתי בהם במובן זה שהוא חי בעולם שלו הפנטזיונרי… [הנאשם] הפך את הדברים נגד המתלוננות, 5 מתלוננות שונות לגמרי כאילו שהן רצו אותו והן חשקו בו והן בעצם רצו את קרבתו”.

א’, מצידו, טוען שנרקמה קנוניה נגדו בין אנשי חברת “ביקורופא”. עדויות נוספות של אנשי שב”ס מטילות את האשם על המתלוננות דווקא, עם לבושן החושפני והתנהלותן “המוחצנת”. חקירה פלילית שנפתחה נגדו נסגרה מ”חוסר ראיות”, וצוות ההגנה של א’ העלה טענות של “רדיפה” מצד שב”ס, והצורך ב”הגנה מן הצדק”. בטיעונים לעונש הוא משווה את מצבו לזה של דרייפוס “שבאים ושוברים לו את החרב וקורעים לו את הדרגות”, והזכיר “את ספרו של קפקא הנלמד במסגרת קורס באוניברסיטה”. לדבריו “את מסע השיימינג הוא כבר עבר, זה מחיר מספיק, זה כבר מספיק עונש, מה שהוא יעבור בהמשך יהיה מספיק עונש”.

בין הדין המשמעתי, שנראה כי הוא באמת מנסה לבחון את הטענות לעומקן, קובע כי הוא מאמץ את גרסת המתלוננות מעבר לכל ספק סביר, וקובעת כי גרסתו של א’ לגבי חלק מהאירועים “אינה מתקבלת על הדעת”.

נציבת שב”ס הורתה על פיטורי א’, אך ההחלטה הזו הושעתה והמקרה שלו הועבר להחלטת השר לבטחון פנים, גלעד ארדן. עד שזה יקרה (ואם זה יקרה), גזר בין הדין המשמעתי של שירות בתי הסוהר את העונש הבא: נזיפה חמורה, קנס בגובה 20 ימי עבודה, והורדה בדרגה על תנאי.

מישר ר’ מבית הספר לקצינים וסוהרים

בבית הספר לקצינים וסוהרים של שב”ס שרת קצין בדרגת מישר בתפקיד רכז כשירויות. ר’, על פי הודאתו, עשה לעצמו מנהג להטריד באופן סדרתי עובדות שב”ס ששרתו במתקן וחניכות בקורסי הכשרה מקצועית שנערכו בו, ולמרות שהוזהר על ידי מפקד המתקן אחרי שהצטברו נגדו מספר תלונות, הוא המשיך במעשיו. הוא הציע לחניכות בקורסים שהועברו במתקן “לצאת לאפטר” יחד איתו באכסניה באשקלון, להיפגש איתן אחרי שעות הפעילות. הוא ביקש שיקראו לו “סקסי שלי”, ושלח מסרים בטלפון לפיהם “בא לי מה זה בוסה (נשיקה) עכשיו”. לאחת החניכות בקורס הוא הציע “לנסוע בספונטניות למלון אגמים”, ביקש “חיבוק ארוך”, וביקש לבוא לישון בביתה.

ר’, מצידו, הודה כאמור בעובדות, וטען כי “מדובר בתחום האפור שבאווירה של התנהגות שאינה הולמת סוהר”

מדובר במספר מקרים, במספר מתלוננות ובמסגרת שני תפקידים שונים בבית הספר אותם מילא ר’ במהלך תקופה של כשנתיים, שהמשיכו למרות אזהרה ברורה מצד מפקד בית הספר. ר’ הטריד סוהרות בקבע, סוהרות חובה, ולפחות בת שירות לאומי אחת. בית הדין המשמעתי קובע כי הוא “ניצל לרעה את תפקידו ומעמדו, ובכך כשל כמפקד וכקצין”, וכי העובדה שהמשיך במעשיו היא “עזות מצח וזלזול”, וכי הוא “פגע בכמעט כל ערך מערכי הארגון”.

אחרי הדברים החמורים האלה, הטיל בית הדין המשמעתי את העונש הבא: נזיפה חמורה, הורדה לדרגת רס”ר למשך חודשיים, ועונש של שלושה ימי ריתוק (על תנאי) וקנס של שלושה ימי עבודה (על תנאי).

רב הכלאי שלא ידע לקבל “לא”

קצין בדרגת רב כלאי ניהל “מערכת יחסים קרובה מאוד” עם קצינה בעלת אותה דרגה. הוא היה קצין משאבי אנוש, והיא היתה קצינת מודיעין. מערכת היחסים הסתיימה ביוזמת הקצינה, ומאז החל מסע הטרדות קיצוני שהגיע לעיתים לעשרות טלפונים ביום, עשרות מסרונים, ותחנונים לאין קץ. כשזה לא עבד, עבר הקצין לאיומים. ראשית, איים שיפגע בעצמו כי הוא מעדיף למות על פני להיות בלעדיה. אחר כך שיפגע בה בגופה, וכשגם זה לא עבד, איים שינצל את מעמדו כקצין שב”ס כדי לגרום לאסיר לטעון שהיתה בינו לבין הקצינה מערכת יחסים רומנטית, טענה שתחסל אותה מבחינה מקצועית. בראשו של הקצין הדברים האלו היו אמורים לגרום לקצינה לחזור ולקיים איתו מערכת יחסים קרובה ובריאה.

הקצינה התלוננה על ההטרדה של הקצין, ונפתחה חקירה בעניין. ברם, במהלך החקירה הסתבר שבמהלך הקשר בינו לבין הקצינה, ביצע הקצין, שכזכור היה קצין כח אדם בעל גישה למערכות ניהול הנוכחות בכלא (חלק ממערכת “לביא”), מאות שינויים לטובתה. הוספת שעות עבודה, שינוי שעת הכניסה והיציאה שלה, רישום שעות בימי שישי בהם לא עבדה כלל על מנת שתקבל זכאות לחופש, ועוד. סך הכל כ-300 שינויים בתקופה של כשנתיים.

הקצין נעצר, נשלח למעצר בית מלא, ולבסוף פוטר מהשירות. לדבריו, פעולותיו במערכת דיווח השעות נעשו לבקשת הקצינה, שלדבריו לא שילמה כל מחיר על כך. הוא טען ל”אכיפה בררנית”, “אפליה”, ו”אי-צדק משווע”, שכן הוא מעל באמון כששינה רישומים במערכת המחשוב, אך היא זו שנהנתה מהכספים שלא היתה אמורה לקבל. לטענתו “יד עלומה דאגה לה” והיא יצאה לגמלאות בלי להשיב את הכספים שקיבלה לא כדין ואילו הוא צפוי לשלם מחיר גבוה הרבה יותר.

בית הדין כתב בהחלטתו להרשיעו על פי הודאתו כי הוא “נהג כאחרון העבריינים אשר על כליאתם מופקד בית הסוהר בו שרת”, ומצטט את השופט חשין שאמר “במעשיו פגע באמון הציבור ובשלטון והוציא שם רע למשרתי הציבור הנאמנים”.

אחרי הדברים החמורים האלה, הטיל בית הדין המשמעתי את העונש הבא: נזיפה חמורה, הורדה לדרגת מישר-משנה (קרי, אי שלילת דרגות הקצונה), וקנס בגובה שני שליש משכר המינימום.

סוף דבר

בהמשך לרשימה הקודמת שעסקה בבית הדין המשמעתי של המשטרה, גם התיקים הללו פורסמו בפומבי, ולא מדובר במידע חסוי. כשעוברים על עשרות תיקים משמעתיים, קוראים את טיעוני השופטות והשופטים לגבי מידת עבריינותם של הנאשמים, ואז נחשפים לעונשים המגוחכים שמקבלים הקצינים והסוהרים הללו, אי אפשר שלא להתמלא בתחושה עמוקה ואפלה של ביזיון.

המילים בהחלטות בתי הדין המשמעתיים הללו הן מילים קשות, חותכות, מלאות שאט נפש ממעשי לובשי המדים, ופעמים רבות גם מלאות אמפתיה לגבי קורבנותיהם. פרט למקרים ספורים, בהם בולט המקרה של אחד מרוצחי אבטום זרהום בתחנה המרכזית בבאר שבע, אי אפשר שלא להסכים עם בית הדין. עם זאת, השיניים שיש לבית הדין הזה הם שיני גומי. הקנס הגבוה ביותר שהוא יכול להטיל הוא מגוחך. עונש של “ריתוק על תנאי”, הוא מעבר לבדיחה לגבי חלק מהמעשים המובאים לפניו, ופעמים רבות אפילו השופטים מתפייטים לגבי אוזלת ידם. “עונש משמעתי” אינו עונש מרתיע, ועונש מנהלי - כמו פיטורין למשל - לא נמצא בידיהם ותלוי בחסדי פקידים ופוליטיקאים שידיהם לא תמיד נקיות.

עד שלא יוקם מנגנון עם שיניים אמיתיות לנשוך את העבריינים לובשי המדים ולהרחיקם מעמדות כח, נמשיך להיות עדים לטקסים המתקיימים בבית הדין המשמעתי מעת לעת, אבל שינוי אמיתי לא נראה.

ותודה לידידי היקר ה’ שעזר בהבאת הדברים לידיעת הציבור.