אתמול פורסם בתקשורת הישראלית אודות מעשה אונס מזעזע בקטינה בת 7, דבר שהפך מהר מאוד לכלי ניגוח של השמאל בידי הימין הישראלי. הטיעון של מחרחרי השנאה והפילוג היה שמכיוון שהחשוד שנעצר בפרשה הוא פלסטיני - אשמתו היא אשמת כל השמאל הישראלי. ברם, רק בשבוע אחרון נידונו בבית המשפט העליון מספר תיקים קשים ומזעזעים שבמרכזם תקיפה מינית של קטינים, ואיכשהו בהם לא נשמע קולם של תועמלני הימין ודרישות לעונש מוות וגירוש משפחת התוקף לא עלו על הפרק.

אזהרת טריגר: ברשימה זו ישנם תיאורים גרפיים קשים של עבירות מין בקטינות, כפי שהם מופיעים בכתבי האישום ובפסקי הדין. התלבטתי מאוד אם להביא את הדברים כפי שהם מופיעים במקור, וההחלטה לעשות כן הגיעה בעקבות הניסיון הנואל להשתמש במקרה הנורא והמזעזע הזה על מנת לנסות ולזכות בהון פוליטי תוך חרחור שנאה ותקיפה של ציבורים שלמים, דבר שעלול להביא לפגיעה ממשית בהם. ליבי עם הקורבנות, וצר לי שהן נגררות לדיון המכוער הזה. אקדים ואומר שאין לי מושג אודות זהותם של החשודים שאת קורותיהם אביא ברשימה הזו, ושזה בכלל לא משנה מה הלאום והדת שלהם.

הראשון, מהיום ממש. השופט מזוז נדרש לעניין הארכת מעצרו של חשוד באונס ובעבירות מין נוספות בילדה החל משהיתה בת 6 ולמשך שבע שנים, באחותה הקטנה ממנה בשנה, ובשתי קטינות נוספות.

ביום רביעי האחרון, ה-12 ליוני 2019, הגיע לבית המשפט עניין הארכת מעצרו של אדם החשוד בביצוע עבירות מין קשות בבתו שהחלו כשהיתה בת 4(!) בלבד. בהחלטתו תאר השופט י’ עמית את החשדות המיוחסים לאותו אדם, אשר הפך את ביתו הקטנה לכלי לסיפוק תשוקותיו החולניות במשך שנים רבות וכשעוד היתה פעוטה בת ארבע. הוא כותב:

“עת היתה המתלוננת בגילאי 4-10, בתדירות יומיומית ובשעות משתנות, נהג הנאשם לקרוא למתלוננת לחדר השינה, להוריד את מכנסיו ואת תחתוניו ולהורות למתלוננת לגעת באיבר מינו עד שהגיע לסיפוקו. בנוסף נהג הנאשם להחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת עד שהגיע לסיפוקו, ולעתים עד שהקיאה או חשה תחושת חנק”.

יום אחד קודם לכן נדרש השופט עמית שוב לעמוד בפני עניין דומה: בן זוגה של סבתן של שתי קטינות, אחת ילידת 2009 והשניה ילידת 2005, נהג לתקוף אותן מינית כשביקרו בבית הסבתא. השופט עמית כותב:

“בשנת 2017, כש[ילידת 2009] הייתה בת שבע, ובזמן שהמשיב מסייע לה בהכנת שיעורי בית, נגע המשיב באיבר מינה מתחת למכנסיה ולתחתוניה, חיכך את ידו באיבר מינה והחדיר אליו את אצבעותיו, והכל בניגוד לרצונה. ע.נ. קמה ויצאה מספר פעמים מהחדר, אך בכל פעם שחזרה, שב המשיב והכניס את ידו אל מתחת לתחתוניה. בזמן ביקור נוסף של [ילידת 2009], לימד אותה המשיב כיצד משחקים במשחק מחשב ובו בזמן הכניס את ידו אל מתחת למכנסיה ולתחתוניה ונגע באיבר מינה”.

ביום חמישי של השבוע שעבר נדרש השופט מזוז, הפעם, לדון בעניינו של חשוד באונס של בת משפחה, שזו לא עבירת המין הראשונה בה הוא חשוד:

“בין השנים 2008-2007 עת הייתה המתלוננת כבת אחת עשרה ועד הגיעה לגיל שתים עשרה, המשיב אנס אותה במספר רב של מועדים. במועד נוסף, כאשר הייתה המתלוננת כבת שש עשרה, ולאחר שהסתיימו היחסים הזוגיים בין אמה למשיב, פגשה המתלוננת את המשיב באופן מקרי ברחוב, הלה רדף אחריה, תפס אותה ואנס אותה חרף התנגדותה”.

באותו היום נדרשו השופטות ברון ווילנר והשופט שטיין לדון בעניינו של אדם המערער על הרשעתו באונס אחיותיה הקטינות של אשתו בשעה ששהו בבית הורי האישה בשבתות ובחגי ישראל. להלן מספר מהסעיפים בהם הורשע:

“בזמנים שונים, בהם לן המערער, יחד עם אשתו […], בבית חמיו הוא נהג להיכנס לחדרה של [הקטינה] בשעת לילה, להרים את חולצתה, ללטף את בטנה ולגעת באיבר מינה. ברוב המקרים הללו העמידה [הקטינה] פני ישנה ולעיתים הצליחה לגרום למערער לחדול ממעשיו באמצעות אנחות שהיתה משמיעה או על ידי התהפכות במיטתה”.

“המערער נהג להפשיל את מכנסיה ותחתוניה של [הקטינה 2] ולהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. בדומה לאחותה [הקטינה 1], [הקטינה 2] נהגה להעמיד פני ישנה כיוון שפחדה מהמערער וכיוון שחשה בושה. כמו אחותה, [הקטינה 2] ניסתה לגרום למערער לחדול ממעשיו באמצעות התהפכויות במיטתה. אף על פי כן, ברוב המקרים ניסיונותיה כשלו והמערער היה ממשיך במעשיו”.

“בעת ששתי האחיות, [הקטינה 1] ו[הקטינה 2], ובני משפחתן בילו את חג ראש השנה בבית נופש יחד עם המערער ואשתו. ילדי המשפחה, וביניהם [הקטינה 2], נהגו אז לישון יחדיו על מזרנים בסלון הבית. המדינה טוענת כי המערער ניצל זאת: הוא נהג לבצע במ’ את מעשי האינוס המתוארים לעיל בזמן שיתר ילדי המשפחה ישנים בסמיכות”.

“[הקטינה 1] העידה כי המערער היה נוהג להרים את חולצתה ו”לטייל” על בטנה בתנועת הליכה עם אצבעותיו, מאזור הטבור ועד איבר מינה … בהקשר זה, סיפרה [הקטינה 1] לבית משפט קמא כי כאשר היה מגיע המערער לאזור איבר מינה, היא היתה לרוב נאנחת או מסתובבת על מנת שהמערער יחשוב שהיא התעוררה”

“[הקטינה 2] העידה … כי החל מגיל 10 לערך נהג המערער לגעת באיבר מינה ולהחדיר לתוכו אצבעות. לפי דבריה, דבר זה אירע פעמים רבות; כמעט בכל פעם שהמערער היה מגיע להתארח בבית הוריה יחד עם אחותה [של הקטינות]. לדבריה, הדבר היה מתרחש לרוב לקראת אמצע הלילה או לפנות בוקר”

מסכת התיאורים ממשיכה והיא מזעזעת, ונכנסת לפרטי הפרטים של התקיפות השונות והמרובות. השופטות והשופט מחליטים פה אחד לדחות את הערעור ולהחזיר את הנאשם לכלא.

יום אחד קודם לכן, ביום רביעי האחרון, ישבו כבוד השופטים מלצר, מינץ, ואלרון, בערעור של אדם שבורשע בעבירות מין שביצע בבתה הקטינה של בת-זוגו לשעבר. אותו אדם הורשע כבר בביצוע מעשים מגונים באחותה הקטינה של אשתו דאז, וכן בביצוע מעשה מגונה ומעשה סדום בתוך המשפחה בבנה הקטין של חברתו. בהחלטה מופיעה הצהרתה של הקורבן, בת שבע בעת ביצוע המעשים:

“המקרה הראשון היה באחד מהימים בצהריים, אני ממש זוכרת שהיה אור, היינו בסלון אני והנאשם, … ישבנו בסלון וראינו טלויזיה, הנאשם ישב לידי והוא ליטף אותי והוא נגע בי, באיזה שלב אני ממש זוכרת שהוא הכניס את היד שלו מתחת לבגדים שלי, באיזה שלב גם מתחת לתחתונים שלי והוא נגע בי באיבר המין שלי”

השופטים מביאים בהחלטתם עדויות של חברותיה מבית הספר היסודי של הקורבן, וגם כאן מחליטים לדחות את ערעורו של הנאשם.

ואחרון לרשימה זו, מיום ראשון של השבוע הזה, עוד ערעור בו דנו השופטים סולברג, מזוז, ואלרון אודות הרשעתו של אדם יליד 1985 בביצוע בשורת עבירות מין חמורות שביצע כלפי אחותו, ילידת 1994, במשך קרוב ל-15 שנים, מאז שהייתה כבת 6 ועד היותה כבת ,21 ובעבירות נוספות.

“בהיותה בגן הילדים ובטרם מלאו לה 6 שנים, המערער ביצע במתלוננת מעשה סדום תוך שהחדיר את איבר מינו לפיה עד שהגיע לסיפוקו”.

“במועד שאינו ידוע במדויק בין השנים 2006-2003 ובטרם מלאו למתלוננת 12 שנים המערער ניסה להחדיר את איבר מינו לפיה. משזו התנגדה למעשים ונשכה אותו באיבר מינו – תקף והכה אותה”.

עדותה של הקורבן מצמררת:

“בהתחלה הוא (עוצמת עיניים) הוא נגע בי עם מה שעושים פיפי. הוא שם לי מאחורה. […] אחר כך עם מקל. […] ירד לי דם (עוצמת עיניים ומשפילה מבט). מהאחורה מהמקום שהוא הכניס את המקל. המקום שהוא הכניס את המקל משם עושים צרכים”

והיא לא היחידה. גם אחותה נפלה קורבן למעשי אחיהם:

“הייתי בערך בגיל 10, זה היה שבת בצהריים של קיץ, שבת קיץ ארוכה, שעת צהריים. ההורים שלי כנראה ישנו צהריים, אני לא זוכרת איך בדיוק אבל הגעתי למיטה של [המערערפ ו, כאילו, הוא גם היה שם ואני לידו, הוא הכניס את היד שלו מתחת לבגדים שלי באזור של האיבר, איבר המין, ונגע חיצונית, והוא ביקש ממני שאני אגע לו גם ואני קצת פחדתי. הוא אמר לי ‘אל תדאגי, זה לא כואב, תלחצי’ […] אני זוכרת שלא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי. מה עשיתי? שמעתי לו ולחצתי. […] המקרה חרות לי בזכרון […] נזכרתי בזה כל הזמן”

הדיון מתארך ונכנס לפרטי הפרטים של המעשים, אבל לי זה הספיק. כל הדברים האלה לקוחים משבוע אחד, בבית משפט אחד בארץ. עשרות תיקים נוספים נידונים מדי שבוע בערכאות נמוכות יותר, ועדיין, אבירי זכויות האדם של הימין התעוררו רק במקרה הזה.

אנחנו מוקפים במפלצות. הם יכולים להיות קרובים אלינו, ולא נדע עד שכבר יהיה מאוחר מדי. אונס זה רצח, ואונס של ילדים וילדות הוא קשה שבעתיים, עד כמה שהדבר נשמע בלתי אפשרי. הניסיון לעשות רווח פוליטי על גב הקורבנות הוא בזוי ודוחה, ואלה שמנסים לרכב עליהן הם חלאות שראוי להוקיע, וודאי וודאי לא לתת להם במה או שופר. אני רוצה לקוות שזו הפעם האחרונה שנידרש לומר את הדברים האלה, אבל עם המדרון התלול בו מתדרדר השיח הציבורי שלנו, יש להודות בעצב שזו תקוות שווא.