לפני המבול

היום הוא היום ה-79 לשביתת הרעב של העצירים המנהליים אחמד אבו פארה ואנס שדיד. הם מוחזקים בסטטוס לא ברור בבית החולים “אסף הרופא”, ומצבם הבריאותי, כפי שאסביר בהמשך, גם הוא לא ברור לחלוטין.

לפני כשלושה שבועות התלה בית הדין הגבוה לצדק את צווי המעצר שהוצאו נגד השניים, אך אסר עליהם לצאת מבית החולים אסף הרופא הסמוך לצריפין. הם לא במעצר, אך גם לא אנשים חופשיים. זה לימבו משפטי שהבסיס החוקי שלו לא ברור עד הסוף לאף אחד, האומר שכל עוד הם נוטים למות, הם לא במעצר, אך אם יתחזקו - הצו המנהלי להחזקתם בכלא ישוב ויכנס לתוקף.

שדיד ואבו פארה

ארבע לפנות בוקר. חושך. כולם ישנים. לפתע קול פיצוץ. הדלת נפרצת ולתוך הבית פולשים עשרות חיילים חמושים, מתחילים לצעוק, להעיר את הילדים, להפוך ולשבור רהיטים. כולם מתעוררים. החיילים, ובראשם בחור דובר ערבית שוטפת, לוקחים את נ’, האבא. הם גוררים אותו החוצה, אזוק, מול הילדים הקטנים שלו. נ’ חולה. רק לפני שלושה חודשים עבר ניתוח מסובך בעינו והוא סובל מכאבים עזים. גם הבטן שלו כואבת כל הזמן. משהו לא בסדר איתו. את החיילים זה לא מעניין. הם לוקחים אותו לעציון, ומשם למגרש הרוסים.

חוקים נועדו להכניס סדר. הם נועדו להגן על החלש מפני החזק, ולאפשר התנהלות תקינה של חברה אנושית. בלי חוקים יכול בעל הכח לקחת מחסר הכח את כל אשר לו. הוא יכול לאנוס, לרצוח, לגנוב, ולפגוע בו ככל העולה על רוחו. ללא זכויות אדם, ללא זכויות קניין, רק הפחד מושל. תוהו ובוהו.

והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום

בעבר, כדי להגן על עצמך היה עליך להביא כח חזק יותר מזה המאיים עליך - אבל מאזן הפחד הזה נותר זמני, כי כח פיזי הוא זמני, ומה שנחשב חזק כיום, מזדקן ונחלש מחר. כדי לפתור את הבעיה הזו המציא האדם כח אין סופי, כל יכול, שתפקידו להתנשא מעל בני האדם ולאיים עליהם. אם האינטרס של החלשים הוא ליצור דרך למשטור, אלוהים הוא הצורה המושלמת של המשטור הזה.

מתגובה לבקשת חופש מידע שהגישה האגודה לזכויות האזרח למשרד המשפטים, עולה שמאז הקמתה בסוף שנת 2015 ועד היום הגישה יחידת הסייבר של משרד המשפטים 724 בקשות לאתרי אינטרנט להסרת 1873 פרסומים שונים, הכוללים תמונות, טקסט, סרטונים, ותוצאות חיפוש. מעל 80% מהבקשות הוגשו לצורך הסרה של תכנים שהוגדרו על ידי המשרד כ”הסתה”, ו-15% נוספים על “פגיעה בעובד ציבור”.